אֲנִי מְנַסָּה לְהִשְׁתַּחְרֵר בְּעֶזְרַת תַּרְגִּילִים פְּשׁוּטִים
מֵחֲגוֹר הַכַּסְפִּית שֶׁנִּכֵס אוֹתִי כְּאִלּוּ הָיִיתִי מַדְחֹם יָשָׁן
בֵּינְתַיִם, אֶת הַסּוֹרָג חוֹנֵק שִׂיחַ פֶּרֶא אֶת הַלֵּב זִכְרוֹנוֹת
וּכְשֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר נִתְבּוֹסֵס בַּצַּעַר יִהְיֶה תַּעֲנוּג שֶׁיַּסְפִּיק לְכֻלָּם
עמודים
-
תגובות אחרונות
- דורית ויסמן על המשפט הראשון חייב להיות אמת/שולמית אפפל
- שולמית אפפל על היתה לנו רבע שעה יפה
- dorit weisman על היתה לנו רבע שעה יפה
- דורית ויסמן על שירה סתיו : השיר לא עוזב. עשוי ללא חת
- sarit zamir-shafir על פעם אחת הוא ניסה פעם אחת הוא הצליח
קטגוריות
- Uncategorized (7)
- אות הדסון (116)
- אפריל יהודי (38)
- אקטואליה (56)
- בעתיד העבר יסתמן כאפשרות (7)
- המילים (98)
- העשירי (7)
- התרה (33)
- זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים (1)
- חישוקים (32)
- יבשת שבורה (2)
- יחידת זמן (147)
- כללי (3)
- מרחק (18)
- פחות מאמת אין טעם לכתוב (1)
- פרגמנטים (114)
- רשימות (87)
- תדמייני שאת כוכבת (1)
-
פוסטים אחרונים
ארכיון
כלים