המשפט הראשון חייב להיות אמת. אני לא לחגים ומסתבר שגם לא לעוד כל מיני אירועים. פעם היה לי חבר יפה תואר. כדורסלן. לא היינו מאוהבים. הוא העמיס עלי את חברתו שאהב ונפרד זמנית כי אחר כך הם התחתנו והיא היתה אשתו עד שנהרג במלחמת יום כיפור ובינתיים ראינו טוב ביחד. דיברנו וגם שתקנו התעצבנו וגם הנעמנו זה לזו. יום אחד באתי לאסוף אותו מהמגרש והביתה כבר חזרתי לבדי עם תיק פלסטיק גדול וכבד בתוכם הנעליים והבגדים המיוזעים מהאימון ואילו הוא המשיך למסיבה עם מתנדבת משבדיה. ואפרופו מאלמו שבדיה ונקמת ולנברג. רוב ספרות המתח נשאבת מהרובעים שלה. גם הפשעים. אין שאלה בכלל.
עמודים
-
תגובות אחרונות
- דורית ויסמן על המשפט הראשון חייב להיות אמת/שולמית אפפל
- שולמית אפפל על היתה לנו רבע שעה יפה
- dorit weisman על היתה לנו רבע שעה יפה
- דורית ויסמן על שירה סתיו : השיר לא עוזב. עשוי ללא חת
- sarit zamir-shafir על פעם אחת הוא ניסה פעם אחת הוא הצליח
קטגוריות
- Uncategorized (7)
- אות הדסון (116)
- אפריל יהודי (38)
- אקטואליה (56)
- בעתיד העבר יסתמן כאפשרות (7)
- המילים (98)
- העשירי (7)
- התרה (33)
- זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים (1)
- חישוקים (32)
- יבשת שבורה (2)
- יחידת זמן (147)
- כללי (3)
- מרחק (18)
- פחות מאמת אין טעם לכתוב (1)
- פרגמנטים (114)
- רשימות (87)
- תדמייני שאת כוכבת (1)
-
פוסטים אחרונים
ארכיון
כלים