ארבע שורות על פרישה מוקדמת

פָּרַשְׁתִּי מֻקְדָּם וּמָה שֶׁהָיָה מְקוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי עֲדַיִן נֶחְוָה כְּסִיּוּט. צִוְחוֹת
הַמְּמֻנָּה. הָאִיּוּם בְּהוֹרָדַת מִכְסַת הַשָּׁעוֹת הַנּוֹסָפוֹת וְהַחֲשָׁשׁ מִגְּרִיעָה בַּשָּׂכָר
הָעֲמִידָה בֹּקֶר וְעֶרֶב מוּל שְׁעוֹן נוֹכְחוּת צְרוּבָה כְּהַצְלֵף סַרְגֵּל עַל הַנְּשָׁמָה
וּסְלִידָה מִסַּמְכוּת כְּפֶצַע תּוֹרָשָׁה מִמִּי שֶׁנָּתְנוּ חַיִּים וְגִדְּלוּ בְּלִי חֶמְלָה

שלום חיפה

שָׁלוֹם חֵיפָה, בַּסּוֹף תִּזָּכְרִי בִּי. עַד שֶׁמָּלְאוּ לִי עֶשֶׂר הִתְחַבַּקְנוּ כָּל לַיְלָה
לִפְנֵי הַשֵּׁנָה. גָּדַלְתִּי בָּעִיר הַתַּחְתִּית. בְּלֵיל שַׁבָּת הָלַכְתִּי עִם אִמָּא לְקוֹלְנוֹעַ
הָדָר. הִיא אָהֲבָה אֶת שׁוֹשַׁנָּה דָּמָארִי וְשָׁכְחָה אֶת עַצְמָהּ עִם דְּזִ'יגָאן
וְשׁוּמָאכֶר. לָמַדְתִּי בְּבֵית סֵפֶר צַפְרִירִים. בְּהַפְסָקַת עֶשֶׂר מָזְגוּ לָנוּ שׁוֹקוֹ
שֶׁבֻּשַּׁל בְּדוּדִים גְּדוֹלִים. הָיוּ לִי דּוֹדִים וּבְנֵי דּוֹדִים וְהָיִינוּ אַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת
הַיְּחִידוֹת שֶׁהַגֶּרְמָנִים לֹא שָׂרְפוּ אֶת הַסַּבָּא וְהַסָּבְתָא שֶׁלָּהֶם. דּוֹדִי הַנַּגָּר
בָּנָה רָהִיטִים לַגַּמָּדִים שֶׁל מֶנְגֶּלֶה. סַבָּא אָפָה לָנוּ בֵּיגָלָךְ וְאַבָּא הָיָה
הַסַּפָּר הַפּוֹלָנִי הַיָּחִיד בַּשְּׁכוּנָה. דַּי בַּזֶּה. זִכְרוֹנוֹת כּוֹבְלִים

השיר התפרסם בספר " תדמייני שאת כוכבת"  הוצ' פטל 2017

בית קראמן בתכנון האדריכל משה גרשטל בעיר התחתית של חיפה (לימים רחוב חטיבת גולני 66). http://www.haaretz.co.il/gallery/architecture/.premium-1.2043432

קומת הקרקע והמרפסת הפתוחה תיפקדו בילדותי כאולם שמחות קטן ומסעדה בשם "קפה ישראל". במוצאי שבת אכלו קבב רומני וזוגות רקדו שם.

בשולי הדוח של דוקטור בורחס

הם אהבו אישה והכניסו אותה הביתה. מקנאת איש באחיו מכרו אותה
לבית בושת והלכו לשכב אתה בחשאי. לאחר זמן השיבו אותה ואהבו
אותה וסימנו אותה כמו חיה. הסופר לא חס על הקורא והעצים את הכאב
כשהידק את השורות. בסרט שראיתי בחר הבמאי להרוג את האישה
ביום המסיק וערם על הגופה זיתים. בחצות שפך אותה מהמשאית וקבר
במטע את "הבלתי-קרואה" של בורחס. הספר בחדרי. שנים. דק ונכלם על
המדף. עלי לשוב ולקרא בו כדי לדייק וכאן אל מה שהלב נקשר היד מונעת

 

מִבֶּרְלִין לְדוּבַּאי עִם סֻכָּרִיּוֹת כְּדַאי

קראתי סיפור קצר על אישה שניסתה להתאבד פעמיים. לי היו תוכניות אחרות לערב. סיכמתי אותן ונרדמתי . בבוקר קמתי כרגיל וראיתי מהחלון שאף אחד לא קפא בלילה גם לא השלג על המדרכות. הדמיון תומך אותי במציאות וחברתי ז'ושה חזרה להיות ילדה קטנה בארץ חדשה והשתלטה על השפה בחריצות כאילו שגילתה מגפה שיש להדביר וּבִצָּה שיש ליבש. חזקה ובהירה כמו אקליפטוס היא גדלה ויפתה והלכה לתיכון וגם התקדמה הלאה ונהייתה רוקחת ועכשיו היא מומחית למה שאנשים בולעים כשהם רוצים לשכוח את מה שהם  מרגישים. לי יש את מוזס. אני לא מרפדת אותו בתפוחים אבל הוא נשאר. את בולעת אותי הוא אומר ואני עונה לו שלפחות אותו אני יכולה לקחת בלי מרשם. חוץ מזה אני אדישה אבל בתנועה ותמיד עם מזוודה מוכנה. גם כשמוזס אומר שהוא לא יגיע כי הוא לא מרגיש מספיק תקוע בשביל לעלות על טיסה אני ממשיכה ובנמל אני שותה אספרסו וקונה סוכריות כדאי וחושבת שזה רעיון לא רע ללמוד ערבית אם אצטרך לעזוב את ברלין ולהגר לדובאי

אמא שותקת אמא משתיקה

עָמַדְתְּ עַל קַעֲרַת בָּצֵק וְלַשְׁתְּ כְּמוֹ אִמָּא שֶׁל חַיִּים נַחְמָן
וְשָׁתַקְתְּ גַּם כְּשֶׁהַדִּמְעָה שֶׁלִּי הִפִּילָה אֶת הַשְּׁמָרִים
אוֹתִי לֹא יַחְלְמוּ שׁוֹתֶקֶת גַּם שָׁם לֹא אֶסְתֹּם אֶת הַפֶּה

יצחק נפצע

יצחק נפצע במלחמה והיא חיכתה לו בפתח חדר המיון לצד צוות חירום כונן וכהרף עין בחרה בו לעצמה. יצחק תמיד אהב שידיים של נשים זרות יטפלו בו. אסייתיות אפרו אמריקאיות ועכשיו אישה גרמניה. בכל פעם שנגעה בו שתי פטמות זקורות שרטו אותו כמקור של ציפור. שדיים לא היו לה. יצחק הבריא היה זהיר בעסקים התחתן ואשתו ילדה שתי בנות יפות. עכשיו הוא רוצה בן. כשאבא של יצחק חזר לכפר כבר לא הייתה לו משפחה. השכנים הטביעו אותם בבאר. אישה וחמישה ילדים. תחשוב אמר אבא של יצחק, אישתך תלד בן. תתאהב בו וייגדל לך ורמאכט בבית. תקנה לו מגפיים. הוא יסתובב בין החדרים. יחפש אחריך. יגיד שהוא מפחד. יבקש מים. ירצה על הידיים. יהפוך לילות כימים . יצחק , השתגעת?

אילנה חלמה

Photo: Marko Risovic

אילנה חלמה להיות במאית ואני לא גיליתי מה החלומות שלי כי כבר הייתי נשואה והחיים נכפו עלי כמו אנטיביוטיקה בכל שש שעות ולברוח לא היה לאן ואז באה אילנה שנעשתה במאית וביימה אותי והפעילה את המצלמה שלה ואמרה תסתכלי קרוב שזה משהו שבחיים לא שמעתי אף אחד לא דיבר אלי ככה הייתי חדשה בעיר ומה זה תסתכלי קרוב לא שאלתי אבל הבנתי שזה מסוכן בשבילי ותמיד עשיתי ההפך וחיפשתי לראות את הנוצה בקצה הברוש שבינתיים כרתו והעמידו לו על הרגליים בנין שלושים וכמה קומות ומי שגר בבניין לעולם לא יידע מה הברוש היה בשבילי ועד עכשיו אני לא יודעת למה התכוונה אילנה וגם כשפגשתי אותה באוטובוס, היא בדיוק ירדה מהדסה הר הצופים אחרי ביקור אצל המאהב שלה שהחליק מגג שתיקן, היא רק אמרה, שולמית את יודעת כולם מסתכלים קרוב ופוחדים מהאדמה אבל התקרה מעל הראש, איתה הבעיה ממנה יש להיזהר

 

צילום: Marko Risovic