הם עצמם

הֵם לֹא הַיֵּאוּשׁ וְלֹא הָאוֹיֵב וְלֹא הַפִּתּוּי שֶׁהָיִיתָ בּוֹחֵר לְהִתְנַסּוֹת בּוֹ. הֵם רַק
מָה שֶׁאַתָּה פּוֹחֵד לְהִתְיַסֵּר בְּעַצְמְךָ. קְרָא שִׁירָהּ. הַנָּח לַמְּשׁוֹרְרִים בִּמְנוּחָה.
הֵם שׁוֹקְדִים עַל אוֹתָהּ שׁוּרָה כָּל יְמֵיהֶם בְּרֶזוֹלוּצְיָה מִשְׁתַּנָּה. קְשׁוּחִים וּשְׁבוּרִים
וְצִינִיִּים לְהַחְרִיד הֵם רוֹכְשִׁים אֶת לִבְּךָ בְּלָצוֹן וּשְׁנִינָה מֵהַסּוּג שֶׁמְּרוֹקֵן אֶת דָּם
לִבָּם מִקִּרְבָּם עַל כֵּן בַּחַג בְּבֵית כִּלְאָם הֵם מִתְכַּנְּסִים בִּרְצוֹתָם הֲגָנָה מֵעַצְמָם

 

Metropolis dir. Fritz Lang.  Photographer: Horst von Harbou

פורסם בקטגוריה המילים | תגובה אחת

הבית במספר עשרים ארבע

הבית כבר לא קיים ריסקו אותו פוצצו אותו מעכו ושטחו וקברו. את מעט הפרחים ששתלתי ילדים קטפו. זה היה בית אמיתי. חדר ומטבח אמבטיה ופרוזדור צר שהוביל לחצר שרצפתו בטון וצבעו אפור-עכברים ולא היה בו אור. עד כדי כך היינו מופתעים מהרווחה שבאחד הלילות הראשונים אחותי לא זכרה את הדרך לשירותים ופתחה את דלת הארון והשתינה בתוכו. אימא דאגה לקטנה והאשימה את אבא והשארנו את דלת הארון פתוחה עד שהמדף התחתון התייבש. אל הבית הובילו שש מדרגות ולפני הדלת הייתה מרפסת מלבנית. הבית ברובו היה שקוע באדמה וביום חורף קשה המגהץ צף. החדר היחיד נמלא מי גשמים ואני לא זוכרת איך עמדנו בזה. פעם חזרתי מבית הספר וכשהגעתי למדרגה האחרונה ראיתי את אימא שוטפת את החדר ועל פניה ניכר שהיא לכודה במחשבות רעות. היה בי פחד מהמבט הזה על כן עצרתי. היא הרימה את עיניה והטיחה בי את המילה זונה. העמדתי פנים שלא שמעתי. חשבתי שאשכח. לא שכחתי.  ומדוע כשכבר טוב ויש בית והיא שוטפות אותו במים שמעלים בועות ריחניות. והזונה מנין באה. האם גדלה בראשה. מי כינה אותה זונה. האם דמיינה. את מי משתינו התכוונה הזונה להרוג. הייתי רק בת שתיים עשרה וכבר היה לי שעון. אבי אחרי שצעק פעם כל השבת קנה לי דוקסה והתחנן לאמי שתסלח. ואצלנו היה הרבה על מה לסלוח ולשכוח. ארגז מלא בפרי רעיל היה עלי לפרוק קודם כשהתחלתי לנשום אחרי ששניהם מתו. עדיין עמדתי נטועה על המדרגה ולא זזתי. אמי סיימה לשטוף את החדר. סחטה את הסמרטוט. רוקנה את הדלי וטיגנה לי שניצל נהדר כי היה זה יום הבשר. כל אותה שעה היינו שקטות ולא הוצאנו מילה. בחצי השניצל שמענו את השכנה צועקת הצילו ורצנו החוצה וקפצנו מעל הגדר וראינו את השכן מהבית הסמוך עומד מולנו עווית צחוק על פניו וסכין נעוצה בבטנו. במעורפל אני זוכרת שהמשכתי להסתכל באיש. הוא היה  ערירי וכולם כינו אותו השריד וכל עוד אמי נשארה לעמוד שם נשארתי גם אני וכשחזרנו השניצל כבר היה קר.

 

Golucho

פורסם בקטגוריה המילים | 3 תגובות

קטע מיומן ניו יורק

אני חולקת דירה עם שתי נשים אחת חולה מאד. בכל בוקר אני ניגשת לבדוק אם היא עברה את הלילה. במטבח קומקום שבת ממלא את החלל אדים. הוא משמש בעיקר למלא ברותחים את הבקבוק שתניח על בטנה. היא לא רואה על העיניים מרוב כאב. למדתי שיש לה אימא אבל היא לא באה אף פעם. הערב הדלקנו נרות. היא מחזיקה מאלוהים ואני כותבת בשבת וזה הורג אותה אבל היא פוחדת להישאר לבד. בסוף החודש עלינו לפנות את הדירה. את החדר שלי שכרתי ממתווכת יהודייה שמהמטען הגנטי שלה נבטה האנטישמיות שהוציאה את כולנו חמדנים.

יומן ניו יורק 07/08/09

פורסם בקטגוריה המילים | 2 תגובות

אני שוב יושבת על ספסל

אני שוב יושבת על ספסל. הפעם ליד מה שהיה פעם ביתו של שגריר ארצות הברית אוגדן ריד. מי שלא זוכר אני זוכרת. מולי בית הספר שנדרשו לי עשרות שנים כדי להשתקם ממנו. בחנות שהייתה פעם המכולת של הופמן מוכרים עכשיו אוכל לבעלי חיים. במכבסה של מילר מספרה. אפשר לקבל גם מניקור ופדיקור. כיתוב רוסי. בירקות של זינדורף מלחימים תריסים. על הדשא של בית ההסתדרות העמידו מגדל. שלושים ושש קומות. האנשים יעשו במכנסיים כשהם יעמדו בפקקים. זיכרונותינו יצופו בים. לתל אביב ראש מלא בשתן. מצמצמים את החצר לילדי בית הספר ומעלים אותם לגגות. כאילו מנהטן. אל תקפצו ילדים. תעשו שלום. תמים. עמיחי כבר כתב את אין רחמים. אין טוב בלי יותר טוב. הורי המתים. לא התגברתי על מותם ולא על נישואיהם. גם את הספר השביעי* הם לא יקראו. הוא לא בפולנית. ולא ברוסית אבל כבר כן בחנויות העצמאיות. בינתיים נחלשתי. כל השורות המחוקות נסחפו לערוגת הגרון והטְרֶערְן לא זולגות.

 

*"תדמייני שאת כוכבת"   הוצאת "פטל" 2017

Ruth Orkin

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

משהו מתוק לקחת הביתה

עצרתי בפליאה למראה אישה שעמדה על שפת המדרכה ודיברה לברז כיבוי. איזה עבר משותף חלקו שגופה שחרר תנועות שחתכו את האוויר בייאוש כזה. בלובי של בית ציוני אמריקה אנשים  ממתינים בסבלנות להרמת מסך ואוחזים ידיים. אני לא מצליחה לקנא אבל מתגעגעת לרעיון. תכתבי משהו אופטימי אמרת . מותק מאיפה אני מביאה לך דבר כזה. הלכתי היום שעה בשמש. נהרסו לי הרגליים. לא ראיתי על העיניים. בחנות באבן גבירול קניתי מלחיה ובקבוקון לשמן להחליף את הסדוקים . נסעתי באוטובוס. ישבה לידי אישה שמתגעגעת לאימא שלה שמתה. לא שרואים עליה. היא סיפרה. זוג צעיר דובר אנגלית חיפש את ביאליק וכמעט ירד ברמת גן במקום בפתח תקוה. בגללי. טעות שלי. לא ידעתי שיש ביאליק גם במלבּס. ירדתי. השתהיתי בחנות הפירות. מנגו ותאנים לקנות. משהו מתוק לקחת הביתה.

 

פורסם בקטגוריה המילים | תגובה אחת

השביעי שלי

הספר כבר בבית. בשבוע הבא יחולק לחנויות הספרים.

הפנייה לבלוג של הסופרת אביבית משמרי, עורכת הוצאת פטל.

http://bit.ly/2uAaWg9

פורסם בקטגוריה אקטואליה | 4 תגובות

השניידער טִישׁ הָאַחֲרוֹן

פָּבֶל נוֹאָשׁ. הוּא רוֹצֶה אָמֶרִיקָה. אָמֶרִיקָה כְּבָר לֹא צְרִיכָה חַיָּטִים. השניידער טִישׁ הָאַחֲרוֹן מַחְזִיק אָבָק בַּמַּרְתֵּף שֶׁל הַמֶּטְרוֹפּוֹלִיטַן מוּזֵאוֹן לְמִקְרֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְצֶה לְמַחְזֵר אֶת מִפְעַל הַחֻלְצוֹת טריאנגל בְּבִנְיַן אָץ' בגרינץ' ויליג' שֶׁבִּשְׁנַת 1911 הֶעֱסִיק מְהַגְּרִים בְּעִקַּר נְעָרוֹת וְנָשִׁים שֶׁנִּשְׂרְפוּ חַיִּים מֵאֲחוֹרֵי דְּלָתוֹת נְעוּלוֹת בְּקוֹמוֹת תֵּשַׁע עַד אַחַת עֶשְׂרֵה

 

בצילום הפגנת העובדות היהודיות המוחות על תנאי העסקתן שנתיים לפני השרפה בה ניספו 123 מהן.

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה