זָר שֶׁדּוֹמֶה לְצֶ'ה וְכָמוֹהוּ יְעֵלָם בְּקָרוֹב מְחַבֵּק אוֹתִי בִּנְדִיבוּת.
בֵּינְתַיִם הוּא הִצְטָרֵף לְפֶרֶק חָדָשׁ לִקְרַאת סוֹף הָעוֹנָה.
הִתְמַכַּרְתִּי. אֵין כְּבָר לְשֵׁם מָה לְהֵרָדֵם. גַּם אִם לֹא אֶחְזֹר
לָרְחוֹב שֶׁל פֶלִינִי יָשִׁיבוּ הַסְדָּרוֹת אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁנָּטְשׁוּ
טָבַעְתָּ בְּזָהָב. הָיִיתָ שָׁוֶה הוֹן. בֵּית הוֹרֶיךָ נִקְרָא נַחֲלָהּ לַנַּחֲלָה הָיְתָה בְּרֵכָה אֶת הַבְּרֵכָה עָטַף פַּרְדֵּס. הִתְרַשַּׁמְתִּי. לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג בְּאֵיזוֹ כּוֹס לִשְׁתּוֹת וּבְאֵיזוֹ סַכִּין לַחְתֹּךְ אֶת הַמֶּתַח בָּאֲוִיר וְלֹא יָדַעְתִּי לִשְׂחוֹת. לֹא נִכְנַסְתִּי בְּעִקְבוֹתֶיךָ גַּם כְּשֶׁאָמַרְתָּ שֶׁהַמַּיִם לֹא עֲמֻקִּים וּמִי בִּכְלָל מַצִּיעַ לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה בְּמַיִם יְרֻקִּים. כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל רֶקַע אָז לָנוּ לֹא הָיָה כָּזֶה. תְּמִימִים וּמְצֻלָּקִים חִכִּינוּ שֶׁהַיָּרֵחַ יַעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה. אַחֲרֵי שָׁנִים נִתְקַלְתִּי בְּךָ בַּמּוֹסָד שֶׁהֶאֱרִיךְ אֶת סִבְלְךָ יָשׁוּב בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים מִתְקַשֶּׁה לִכְלֹא אֶת כַּפְתּוֹרֵי הַחֻלְצָה וַאֲנִי הִגַּעְתִּי בִּכְלָל לְבַקֵּר קְרוֹבַת מִשְׁפָּחָה. כָּנוּעַ וְשָׁקֵט הַנַּחַת לִי לָגַעַת בְּפָנֶיךָ וּלְהוֹבִיל אֶת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּךָ לַמְּקוֹמוֹת הַנְּכוֹנִים. הָיָה קַל. כְּבָר לֹא זִהִיתָ אִישׁ גַּם לֹא אוֹתִי.
דַמְיְנִי שֶׁאַתְּ שָׁטָה בְּחֶלְבּוֹן / שֶׁאַתְּ מִתְהַוָּה / שֶׁעֵינַיִךְ נוֹצָרוֹת / שֶׁעוֹד לֹא נִרְאָה יֹפִי כָּזֶה
תַּקְשִׁיבִי, תְּדַמְיְנִי / תִּשְׂרְדִי
שעת ילדה הוליד את יבשת שבורה שהוליד את מרחק שהוליד את חישוקים שהוליד את התרה שהוליד את פחות מאמת אין טעם לכתוב שהוליד את תדמייני שאת כוכבת. אל תסתכלי במראה אמר המלאך כן כן תסתכלי אמר יצר הרע ובקולו שמעתי. הייתם צריכים לראות מי מגיע בערב פסח בשעת המה נשתנה הלילה הזה למוקד מכבי הצילו יגאל אלון. אשה שמחזיקה את האצבע שלה מורמת כמו לפני המורה בכיתה וגבר צעיר שדרך על מסמר ועכשיו הוא צולע ואם השניים האלה שהגיעו בגפם היו מתאהבים הלילה הרופא הרוסי התורן התמידי ואנוכי דיינו היינו גונחים
אַחֲרֵי הַקְּבִיעָה שֶׁחָסַרְתִּי גֶּבֶר שֶׁמֶשׁ וּצְחוֹק
אֵיזֶה דָּבָר יָכֹלְתִּי לוֹמַר בְּלִי לִגְרֹעַ מִכְּבוֹדֵנוּ
וְאֵיזֶה דָּבָר יָכֹלְתִּי לְהָסִיר שֶׁהוּא לֹא בֶּגֶד
וְסִימָנֵי רְחוֹב. רוֹצָה לוֹמַר נַסֵּה אוֹתִי פַּעַם
אַחֶרֶת
"חישוקים" ספרית פועלים 1987
דָּוִד דָּוִד קָרָאתִי לְזְּאֵב גַּגּוֹת יְרוּשָׁלַיִם מֶרְחֲצָאוֹת חֹם מַדּוּעַ אֵינְךָ עוֹלֶה לִקְרֹא לִי. בִּמְקוֹמוֹ בָּא וְיָשַׁב מוּלִי פַּטְרוֹן שִׁירָה שֶׁלֹּא לְטוֹבָתִי דִּבֵּר. אָכַלְתִּי אֶת הַבְּגָדִים מִגַּגּוֹת הָעִיר אֶטְרֹף פַּעַם גַּם אֶת נַפְשִׁי. הוּא שֶׁאָמַרְתִּי, הַשִּׁיר שָׁלוֹשׁ אַרְבַּע שׁוּרוֹת נֵס הַכִּנּוֹרוֹת לְרַצּוֹת אֶת הַשֵּׁדִים וְלִחְיוֹת עוֹד קְצָת
"חישוקים" ספרית פועלים 87'
מחר בערב . 13/2/18
"בסיס" לאמנות ותרבות – רח' המדע 14 הרצליה פיתוח.
לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים – http://bit.ly/2GvREKQ
בואו! – פקקים ומגיעים !
