רְאָיוֹת פוֹרֶנְזִיּוֹת

הַשֵּׂעָר נֶחְתַּךְ. הַכּוֹבַע בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמּוֹנִית נִשְׁכַּח.
אֶת הַסְּוֶדֶר תָּרְמָה. עַל הַתִּיק וִתְּרָה. אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם אִבְּדָה.
אֶת הַמְּעִיל שָׂנְאָה וְאֶת הַמַּרְאֶה שֶׁלָּהּ בְּתָא הַמְּדִידָה לֹא שָׂרְדָה.
הַחוֹקֵר תִּשְׁאֵל אֲרֻכּוֹת אֶת מְנַהֶלֶת הַמִּשְׁמֶרֶת וְסוֹפוֹ שֶׁנִּכְנַע
לִכְּחוֹל עַדְשׁוֹתֶיהָ וְסָתַר אֶת עַצְמוֹ וְדִבֵּר מִגְּרוֹנָהּ וְטָבַע בְּעֵינֶיהָ

נרדמתי בניו יורק והתעוררתי בעיר שהיה לה טעם של קריית אתא

נרדמתי בניו יורק והתעוררתי בעיר שהיה לה טעם של קריית אתא וכשנשמתי בער לי בגרון. כנראה בכיתי בשנתי והתפרקתי כמו מזוודה שראתה יותר מדי שדות תעופה. ג'ורדן בן ארבע וטס עם הוריו לחופשה ביוון ואני מתארחת בחדרו. ניקוס עשה את כל הדרך מאתונה ומנסה להתאזרח באמריקה בינתיים הוא שומר על הבית וישן בחדר הגדול. הקיר מפריד על מה שהגג מחבר. הלילה התחיל כאן הסתיו. מאז שקראתי את סוזן סונטאג לא הוצאתי את המצלמה. האקלים ממושמע. כל עונה מתרווחת במועדה. חבל שלא נזהרתי לפני שהשתטחתי על כמה טיפות בין המטבח לחדר. קמתי לשתות קפה וקבלתי כאב שלא הבאתי מהבית. לא שמעתי את אליזבט יוצאת ונועלת אחריה את הדלת. האנגלית שלה סוחבת על כתפיה את כל השגיאות שכבר עשתה בספרדית. אליזבט באה מקולומביה ילדה בן חלתה בסרטן תרמה שד לאמריקה ועכשיו היא מחכה לוויזה שתעשה אותה חוקית

משתי התנסויות אין עדים להביא

כְּשֶׁתָּנִיחִי מֵאֲחוֹרַיִךְ אֶת הַוְּרִיד הַפָּתוּחַ
הַמּוּשָׁט לִרְוָחָה
וְתַּעַבְרִי הָלְאָה לָרִיב עִם כֻּלָּם
מַיִם יַחְשְׂפוּ אֶת שָׁרְשֵׁי הַפְּרָחִים
שֶׁל נָזִיר מִלְחָמָה שֶׁכָּמוֹךְ
בַּעֲבַר הֵבַנְתְּ מַשֶּׁהוּ בְּמִינִיּוּת
הִתְנַסֵּית בִּשְׁתִיקָה הִצְטַיַּנְתְּ בִּבְדִידוּת
מִשְּׁתֵּי הִתְנַסֻּיּוֹת אֵין עֵדִים לְהָבִיא

מחלת הצעקות

הוא שוכב בבית חולים. למחלה שלו קוראים בירגר על שם הרופא ליאו בירגר. בית החולים על הכרמל. אני לא יודעת באיזה אוטובוס נוסעים ואני שואלת אנשים בתחנה. אני באה לבד. בית החולים צבוע לבן ושתי אחיות שיוצאות לעשן מכניסות אותי פנימה. אני עולה במדרגות. הריח לא דומה כאן לריח המאפיות בבניין שאנחנו גרים בו. אני מגיעה לאולם גדול עם וילונות ירוקים. עיני הנץ שלו הבחינו בי ולא יכולתי לסגת. הוא שוכב במיטה מדבר בקול רם ומצמית אותי למפתן. החולים האחרים כולם גברים וילד בגילי יושב ליד אחד מהם על כיסא האורחים. כשהם צוחקים אני מתכווצת. הוא כנראה כבר הספיק למכור אותי . כך נהג תמיד כשזיהה עדר רענן ורצה לשעשע אותו. היה לי מבחר קללות ביידיש ועשיתי בהן שימוש אבל שפתי לא נעו. אז עוד לא ידעתי שירשתי את כל תחלואי דמו וריחמתי עליו. בן שבע עשרה נמלט מפולין ועל גבול סיביר מורעב ובודד מצא מחסה במחנה צבאי וישן באוהל תחת שמיכה שהדביקה אותו בטיפוס.  כל חייו תלה בטיפוס את מחלת הצעקות והיו מי שהאמינו לו. עכשיו הוא לפני ניתוח ושוכב בחדר בהיר ויפה ומואר. בחלונות עצים ופרחים שאני לא מכירה. רחוקה מהבית אני רעבה ולא אוכלת צמאה ולא שותה. לא חסר לי דבר. תודה הייתי עונה אם היו פונים אלי בהצעה. אני ביישנית אבל לא איזה טמבלית שלא יודעת לשקר. הרופאים חושבים לכרות לו רגל. בסוף רק פותחים ומתקנים משהו והוא חוזר הביתה כואב וצולע כשהוא הולך על שתיהן וכבר עושה תוכניות. בלילה מעבירים את הקטנה למטה הכפולה ואותי מקפלים במיטת התינוקת. הוא שוכב עם אשתו ואני מעמידה פנים שנרדמתי.

 

GEORGE TOOKER 1920-2011

אם תאהבי את עצמך תבוא ציפור ותרגישי בחיים כמו פתח תקווה

בצילום הנסיך הארי בחולצה מספר 1. צילמה מאיה קלדרון

מדרש הגוף

אֶלֶף פַּעַם קָשְׁתָה עָלַי יְרוּשָׁלַים
צְפַנְיָה רְחוֹב חֲרֵדִי מָשַׁח בְּחֶלְבּוֹנִים
הִתְפַּזַּרְתִּי הִתְפַּזַּרְתִּי הֵגַבְתִּי לְחוֹם
נִבְעַלְתִּי בַּחָצֵר נִבְעַלְתִּי בִּישִׁיבָּה
נַעֲמָה הַזָּרוּת מָתְקָה כַּנְשִׁימָה
רַק זְמִירוֹת שֶׁל מַעְלָה קְרָעוּנִי כְּבָרָק
הַגוּף מִנְיַן שְׁקֵדִים טוֹבִים הַשְּׁאָר לְכַפָּרָה

 

 

 

"התרה" 87'

La strada

זָר שֶׁדּוֹמֶה לְצֶ'ה וְכָמוֹהוּ יְעֵלָם בְּקָרוֹב מְחַבֵּק אוֹתִי בִּנְדִיבוּת.
בֵּינְתַיִם הוּא הִצְטָרֵף לְפֶרֶק חָדָשׁ לִקְרַאת סוֹף הָעוֹנָה.
הִתְמַכַּרְתִּי. אֵין כְּבָר לְשֵׁם מָה לְהֵרָדֵם. גַּם אִם לֹא אֶחְזֹר
לָרְחוֹב שֶׁל פֶלִינִי יָשִׁיבוּ הַסְדָּרוֹת אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁנָּטְשׁוּ