לְרַצּוֹת אֶת הַשֵּׁדִים וְלִחְיוֹת עוֹד קְצָת

 

דָּוִד דָּוִד קָרָאתִי לְזְּאֵב גַּגּוֹת יְרוּשָׁלַיִם מֶרְחֲצָאוֹת חֹם מַדּוּעַ אֵינְךָ עוֹלֶה לִקְרֹא לִי. בִּמְקוֹמוֹ בָּא וְיָשַׁב מוּלִי פַּטְרוֹן שִׁירָה שֶׁלֹּא לְטוֹבָתִי דִּבֵּר. אָכַלְתִּי אֶת הַבְּגָדִים מִגַּגּוֹת הָעִיר אֶטְרֹף פַּעַם גַּם אֶת נַפְשִׁי. הוּא שֶׁאָמַרְתִּי, הַשִּׁיר שָׁלוֹשׁ אַרְבַּע שׁוּרוֹת נֵס הַכִּנּוֹרוֹת לְרַצּוֹת אֶת הַשֵּׁדִים וְלִחְיוֹת עוֹד קְצָת

"חישוקים" ספרית פועלים 87'

 

פורסם בקטגוריה חישוקים | כתיבת תגובה

Gracias A La Vida

מחר בערב . 13/2/18
"בסיס" לאמנות ותרבות – רח' המדע 14 הרצליה פיתוח.
לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים – http://bit.ly/2GvREKQ
בואו! – פקקים ומגיעים !

תמונה | פורסם ב- מאת | כתיבת תגובה

דין האילה

שָׁקֵט הַלֵּב רַק בַּמִּלָּה
בַּפָּלִיט הַכּוֹתֵב בִּמְקוֹמִי אוֹדוֹתַיִךְ
דַּי מַתְּ עַכְשָׁו בּוֹאִי
הַבַּת שֶׁלָּךְ לֹא בְּאַהֲבָה
אֶלַא חֲלוֹם הוֹפֵךְ בָּהּ
עֶצֶב הָאֵיבָרִים רָב
פְּרִי הָעוֹנָה תַּפּוּז

"חישוקים" ספרית פועלים 87'

פורסם בקטגוריה חישוקים | כתיבת תגובה

והיא בחרה להתעורר

ג'ודי וסטוצקי נהיו זוג. עד אז ואחרי שהתגרשה ג'ודי הלכה למיטה רק עם גברים צעירים. סטוצקי לא צעיר והם גם לא החלום אחד של השני אבל אל החלום של סילבה גומז הם פלשו כזוג. סטוצקי התברך באבר מכובד שפיצה על ישבן כבד. בנעוריו, לאחר חיזור קצר נשא סטוצקי אישה שחורת שער ורזה מאד בשונה מאמו שהייתה שמנמנה ובהירת שער. סטוצקי התקשה לשכב עם אשתו. הנתונים שמשכו אותו בתקופת החיזור כיבו אותו אחרי זמן קצר אחרי החתונה והוא  התאהב באשת חברו שניחנה בנתונים של אמו וללא שיהוי עזב את אשתו והתחיל להתגלגל. לימים נעשה אומלל גם בנשואיו השניים. ג'ודי וסטוצקי עמדו ליד סילבה גומז בחנות הירקות ומילאו שקיות. סילבה גומז בוחרת בקפידה עגבניות ומלפפונים כדי חצי מניין ופלפל אחד אדום. את החצילים פקד רקב והיא לא נוגעת בהם.  ג'ודי וסטוצקי חלקו בשקית הכבדה עד עמדת השקילה והניחו אותה על המאזניים. איזה מראה נדיר כמעט צל אהבה והעצב פלש לתוכה הלך והתעבה לכדי כדורשלא ניתן למשוך ממנו חוט. חלומות היו לה מוטב לה בלעדיהם והיא בחרה להתעורר

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

אוויר

פעם הגעתי לבית חולים עם ילדה בקשיי נשימה. ואני נחנקתי כי לא היה לילדה אוויר ובאו גם אבי ואמי בלי אוויר ובא בעל כורחו בעלי בלי אוויר ואחותי שלא היה לה כלום מכל אלה וחיי היו האוויר אותו נשמה גם היא באה  והגיע הרופא שלא ידע עלינו יותר ממה שרואים על אנשים שאין להם אוויר ואמר אל תהי לחוצה ואני לא הכרתי את המושג שהמילה הזו מתארת כי הייתי בחיים הרגילים הלא מודעים שלי שנראו לרופא הצעיר עם הפנים החלקים כאילו אני לחוצה אז בגלל המהומה שעשתה לי המילה הזו התאהבתי בו ועזבתי את בעלי ואז חזרתי לבעלי ובעלי קיבל אותי חזרה ואחר כך עזב אותי ואני קיבלתי את האוויר שלי וקניתי שולחן והפסקתי לכתוב במטבח.

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

מסיבה. או איך הגרמני בפוזיציה של מגשר

הסרט מבוים נפלא. שחקנים גדולים באמת. הצבע שחור לבן. הקהל בעיקר שיבה. מנין. ספרתי. עשרה שקלים כל אחד ואחת. התסריט כתשבץ מבריק. משל על חיים מלאים ריקים להפליא. אם תרצו משל על אירופה. אין ילדים. לא עשו אותם ולא נולדו והיחידה ששלושה עוברים מושתלים נישאים ברחמה היא אשה לסבית. סרט מלא הפתעות. צחקתי לבד ובקול שעה שאחרים  אולי רק הובכו. ישר חשבתי, זה תשבץ . קר אבל מרהיב. ויש אקדח במערכה הראשונה. אז זה צ'כוב. לא זה לא צ'כוב. זה הרולד פינטר. לא זה לא פינטר. זו לא אטווד ולא אליס מונרו. זה סרט אנגלי שיש בו אי נחת כאילו אהבה וזיעה ויש בו יאגו של אותלו אבל ממין נקבה ומישהי מגיעה לטופ ונשארת במטבח וכשהיא יוצאת ממנו חרב עליה עולמה. בקיצור, אם תעשו ספירת מלאי תגלו שיש שם אוסף דמויות שמגדירות כיתה, חבורה, וגם סוג של משפחה מורחבת. הלכתי לראות את הסרט עם חברתי שעלינו כתבתי את "עשינו חיים ראינו סרטים" וגם לנו די התחרבנו החיים שהבטחנו לעצמנו. אותי אל תשאלו אם ללכת לראות את "המסיבה". אני חושבת שהתרגיל הוא סוג של פלדנקרייז לסוג של מוח. איזה מוח ולמי הוא מתאים, תחליטו בעצמכם. אחרי זה הלכנו למפגש האושר , אכלנו סביח, עשינו ספירת מלאי וקינחנו בבקבוק קטן של מים מינרלים. אולי בכלל צפינו במשל על ה"Brexit”. איך נדע. סה לה וי. הסרט הבא.

פורסם בקטגוריה אקטואליה | תגובה אחת

זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים

הגפתי את התריסים ויצאתי. התפרנסתי בכבוד ויותר לא אשוב אל החדר הזה. אל שביל ההליכה של בית החרושת שתפרתי בו בגדי ים מאז מלאו לי שש עשרה ועד שפרשתי אתגעגע מעתה בכל יום. הרבה שמים ראיתי וגם עננים. ביום בו ילדתי את התאומים נולדה בעלת המזנון ועכשיו היא מחבקת אותי ומתרפקת עלי ושמחה בחלקה אחרי ששילמתי לה את החוב. תחסרי לנו, היא אומרת. לא נהוג לומר אחרת כשנפרדים ובה דבק ריח של לחם ואני מניחה לה להרטיב אותי בנשיקות. עכשיו חורף בחוץ גשם. מהחלון אני צופה בבית החרושת לבגדי ים. מכינים שם סחורה לעונת הקיץ הבאה. הבניין שופץ. ייקח עוד זמן עד שרוחות הים יפוררו שוב את החזיתות. כנראה נרדמתי כי אני נמצאת בעיר שאני לא מזהה ודבר לא מוכר לי. קשה לי להשתלט על המכונית. אני כמעט מתדרדרת ומנסה למצוא את הבית הנכון להשיג בו עזרה. כל האותיות דומות. אני מחפשת אותיות ניאון כחולות. יש אתי מזוודה שמתלווה אלי בנסיעות ועכשיו היא מלווה אותי לבית מידות. אני מוצאת לה פינה בחדר של המנהל. הוא מגיש לי פחית צבע ומורה לי לצבוע מוטות עץ שישמשו לבניית גדר. אני מציגה את עצמי ואומרת שלא לשם כך באתי. הוא לא מקשיב. אני מוותרת. המזוודה שלי נעלמת מהחדר שלו. אני מחפשת את הדרך החוצה ושוברת את העקבים בריצה על המדרגות. האנשים שאפגוש יהיו רק עובדים אסורים בדיבור. אני עומדת וצובעת את הגדר ומבחינה שמחמת החספוס הצבע לא נספג ואין ממי לבקש נייר זכוכית. בשדרה משחקים ילדים. הם קוראים לי. הם רוצים סיפור. לילדה הכי יפה קוראים שמעון. יש לה אחות. גם היא מקרטון. אני מתחילה להבין שלואיס עשה קונץ ואישפז אותי.

"כִּתְּבוּ חֲלוֹמוֹת כִּתְּבוּ בַּסִּיד שֶׁנִּצְבַּר תַּחַת הַצִּפָּרְנַיִם אַל תְּדַלְּלוּ מִלָּה בְּטֶרְפֶּנְטִין"

 

פורסם בקטגוריה המילים | תגובה אחת