עיר בלתי נשכחת

הצמדתי את המצח לשמשת האולם למחול מודרני וקראתי שפתיים. רקדן ותיק אימן גופים צמודי פרקט לנתר עטלף רציתי גם אני והיות ולא נסתייע חזרתי בעקבות האחרים לרחוב. שקט אפל התחיל את הלילה מעט עלים יבשים נשרו ואף על פי שאיני תלמידה מתקדמת בחוג לג'ז עצרתי על פינת  106 והצצתי ל smoke.  בעוד זמן אסע ולא אשוב לראות את מעקות הברזל אשר אהבתי
איזו עיר
תחת יסודות בניין שנועד להריסה נחשף במנהטן אתר קבורה של עבדים.

פזמון

בַּנָּהָר זוֹרֵם מוֹרְפְיוּם
לַמוֹרְפְיוּם יֵשׁ כְּתֹבֶת
הַכְּתֹבֶת בְּעֵינֶיהָ
עֵינֶיהָ חוּמוֹת
מוֹרִיקוֹת כְּמוֹ אֵזוֹב
יְרֻקּוֹת כְּמוֹ תַּפּוּחַ
מָתוֹק הַתַּפּוּחַ
אָדֹם הַקוֹל שֶׁל גֶ'טָה לוּקָה
אֲנִי חָדָשׁ בָּאָרֶץ זֹאת רוֹאִים מִיָּד

חָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא שָׁרָה

הִיא דִּבְּרָה אִיטַלְקִית חָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא שָׁרָה
בִּשְּׂרוּ שֶׁקִּבְּלָה פְּרָס סִפְרוּתִי חָשׁוּב
פָּחֲדָה שֶׁהַחֲתוּלִים יִבְרְחוּ
וּמִהֲרָה לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת
מְאֻחָר, מִלְמְלָה
אוּלַי תְּוַתֵּר
לֹא תֵּלֵךְ
תִּמְנַע מֵעָצְמָה
מְבוּכָה
אֵין לָהּ שִׂמְלָה
כְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע
תֵּצֵא לְהַדְלִיק נֵר
שַׁם תְּדַבֵּר

Imogen Cunningham

אספקלריה לחסךְ

אַהֲבָה בַּמִּדָּה שֶהָיִינוּ מִתְאַוִים לְהִתְאַמֵּן בָּהּ
אֵינָהּ בַּנִּמְצָא
לָכֵן כְּתִיבָה נִתְפֶּשֶׂת כְּאַסְפַּקְלַרְיָה לְחָסַך
וְהִיא נַעֲשֵׂית שָׂפָה
לַחַיִּים שֶׁהוֹשִיבוּ אוֹתָנוּ לַשֻּׁלְחָן
שֶׁלֹּא עַל מְנַת לְוַתֵּר לָהֶם

חיים, מתים

*
קראתי  ספר
שיגעון כתב אותו
בפנים אין די חדרים לכולנו

*
הם קרו מזמן
נכתבו לפני שלוש שנים
כבר אז גססו
היום חזרו אלי להגהה

*
הקשבתי לשעת משורר
נמרח על המילה נגיעה
מרטו לו את הנוצות מהתחת
עכשיו הוא מדבר דרכן מהגרון
אני מלחמה
היא על כאלה אמרה

*
קודם מתה סבתי ומרוב אהבה התפרקנו את סבא מצאו בעמידה גופו כבר התקשה כמו פסל בכיכר צ'אוצ'סקו בשנים האחרונות אף אחד לא בדק אצלו במקרר מה הוא אוכל מי שהיה צריך לסבול מזה גם הוא כבר מת אחר כך דודתי שדמתה לציור של טיציאן ובישלה ליתומים ברחוב גאולה אומרים שהרחוב התחרד ומזל שיש לכולם אבא בשמים אחר כך אמא ואבא ואחר כך אחותי שבימים הטובים שלה היא דמתה לקתרין דנב אחר כך דודי הטוב האהוב אחר כך דודתי השניה כל ילדותי נסענו אמי ואני לבית רומנו להעמיס שמאטעס ולשלוח אליה חבילות לרוסיה עד שעלתה אחר כך דודי שצעק עלי פעם בבית קברות כי במקום אחר כבר לא נפגשנו

*

בלי ציפור בחלון
על שיר היא יוֹשְׁבָה
וַתַחְתֹּם וַתִקְרָא לו קנאה

עזה כריסטינה

כְּשֶׁהִגַּעְנוּ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה לַחֲדַר הָאוֹרְחִים
נֶעֱטַפְנוּ בִּידֵי אִשָּׁה גְּדוֹלָה וְרַכָּה שֶׁרָשְׁמָה אֶת שְׁמוֹתֵינוּ
וּבִשְּׂמָה נַפְשׁוֹתֵינוּ תֵּה וָנִיל וְקִנָּמוֹן
בֵּינְתַיִם מָנִיתִי אֶת צִבְעֵי הַפְּרָחִים מִמִּרְקַם הַמַּפָּה
וְנִכְנַעְתִּי מִיָּד
לָאִשָּׁה קָרְאוּ כְּרִיסְטִינָה
הִיא כְּפּוּדִינְג מָתְקָה לְלִבִּי
סְחַרְחַר הִצַּעְתִּי לְאַתָּה בְּחָרְתֵנוּ
קַח אֶת אֵלֶּה תּוֹלָדוֹת
וְהַנָּח לְעוֹרִי

. Christien Peursum

כמה שורות ביום חורף

זה מזג האוויר שמרִים אותי לשמים. הגרניום נשטף ובוהק כמו נסיך לב אדום והפטוניה, הו פטוניה סגולה, היא נותנת ריחה מסך כל תכונותיה. זה החורף כפי שהיה בילדותי. קר ורטוב וקומונה של חלזונות דבוקה לדשא ואני עומדת ליד ומזיזה את אלה שבאיטיות זוחלים לקצה ובעוד שעה יעופו מהגדר למדרכה בינתיים הפירות שקניתי בירקניה השכונתית מגיעים הביתה רטובים מגשם אבל תוך הנאה צרופה. אנשים מתבלבלים בחורף. לא הִשְׁתַּנְּתָה שולמית אומרת לי גברת גלר "הצעירה". מה זה הקשקוש הזה לא הִשְׁתַּנְּתָה שולמית ואז היא מפילה עלי את מותו של הבן של הרופאה שמת בדמי ימיו היום לפני שבוע. כמה דקות לפני כן באותו שופרסל שלי מטר מהבית ניחמתי אשה עצובה חולת סרטן ואחרי הקרנות. נפגשנו מול מקרר החלב כשפני היו אל הביצים וחסמתי לה את הדרך. לא ראיתי אותה מעולם אבל היא זיהתה אצלי בפנים שמים פתוחים. כך אמרה. מן הסתם יסורי גוף הם פתח לקריאת מציאות אחרת. אז עמדנו שם בין הביצים לחלב אשה ממולדבה ואשה מכאן ודיברנו על גלולות להקלת יסורי הנפש שאין לי בהם נסיון אלא משמיעה והבטחתי לה שהיא לא תסתובב הזויה ותצחק לעצמה, היא חוששת להפחיד את הנכד היחיד שלה, אמרה. תנסי אמרתי, עדיין ישאר די כאב שיכאב אולי פחות.

יציבה להפליא

נִדְמֶה הָיָה לָךְ שֶלּא דִּבַּרְתְּ עִם אִישׁ יָמִים אֲחָדִים אֲבָל קָרָאת לַיְּלָדִים לַשֻּלְחָן וְנִדְהַמְתְ מִן הַכּוֹתָרוֹת בָּעִתוֹן וּכְשֶעָנִית לַטֶּלֶפוֹן הֵגַבֵתְּ בְּהִתְרַגְּשוּת עַל יְדִיעָה כָּל שֶׁהִיא וְשׁוּב קָרָאת לַיְּלָדִים לַשֻׁלְחָן וְנֶחְבַּטְתְּ בַּמַּדָּף בַּנִסָּיוֹן לְהַשִׂיג אֶת הַהוֹרָאוֹת הַמְצוֹרָפוֹת לְקַרְטוֹן אַבְקַת הַכְּבִיסָה הַמַּהְפְּכָנִית וְאָז הִתְנַהַלְתְּ בִּכְבֵדוּת לַכּוּרְסָא שָׁם הִפְלִיא אוֹתָךְ עוֹצֶם הַכְּאֵב בַּסֵּפֶר שֶלְּפָנַיִךְ שָׁלוֹש שָנִים לֹא נָגַעְתְּ בְּסִפְרוּת חִיצוֹנִית וְלִפְנוֹת עֶרֶב שׁוּב הָיָה נִדְמֶה לָךְ שֶׁלֹּא דִּבַּרְתְּ עִם אִּישׁ יָמִים אֲחָדִים כְּשֶׁעָנִית לַטֶּלֶפוֹן שֶׁל סַאלִי-אַן שֶׁאָמְרָה:
"לא יוֹדַעַת מָה אִתִּי וּמָה אֲנִי רוֹצָה וַאֲנִי בִּכְלָל נִרְאֵית רַע"
וְלָקְחָה אֶת מַצָּבָה לַיָּם.
וְשָׁעָה אֲרֻכָּה קוֹדֶם חֲשֵׁכָה, בְּטוּחָה לְגַמְרֵי בַּיִּתְרוֹן שֶׁרָכַשְתְּ כְּשֶׁהִקְפַּדְתְּ עַל לְשׁוֹנֵךְ וְנִדְמֶה הָיָה לָךְ שֶלּא דִּבַּרְתְּ עִם אִישׁ יָמִים אֲחָדִים אַךְ הָיִית עֲדַיִן דַּי מְרֻכֶּזֶת לִקְרוֹא בִּיאוֹגְרַפְיָה עַל מַצָּבִים דוֹמִים, לֹא הִרְפֵּית
עַד שָיָרַדְתְּ מֵהַמִּטָּה וְצָנַחְתְּ יַצִּיבָה לְהַפְלִיא

 

 
Zinaida Serebryakova
ציור משנת 1917

אבי נלכד בהזיה שהיה משורר

כֹּל חַיָּיו הָיָה מְבַזֶּה מְשׁוֹרְרִים
וְטֶרֶם מוֹתוֹ נִלְכַּד בַּהֲזָיָה
שֶׁבְּעַצְמוֹ הָיָה מְשׁוֹרֵר
וְהִתְעַנָּה
מִפְּנֵי מַה מַּקְפִּיאִים חַדְרֵי גְּסִיסָה
רַק אֲנִי שָׁם הוּא מֵת
וַאֲנִי קוֹפֵאת
אָבִי, אָבִי
אִם הָיָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ
הָיָה לוֹקֵחַ
גַּם אוֹתִי
אִתּוֹ

Jean-Michel Basquiat

מנחמי יוסף

הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁיִּתָּלֶה בִּי
וְאֵינוֹ
וּכְכָל שֶׁאוֹהַב
לְפִי שֶׁאָדָם זָקוּק לְמִי שֶׁיְּהֵא מַעֲבִירוֹ בַּתְּשׁוּקָה
שׁוּב אֵינוֹ
וּבְאֵין לִי מְנַחֲמִי יוֹסֵף לְהָסִיר בְּגָדִים עִמּוֹ
אֲהַרְהֵר בְּאִמִּי
כֵּיצַד הִמְעִיטָה דְּבָרִים
וְהֶחְסִירָה אַהֲבָה
וּמוּטָב אָחַז בָּהּ הַסָּפֵק בַּחַיִּים

 

 

 

 

Tamara de Lempicka
Portrait of the Duchess of La Salle 1925