קטגוריה: המילים

מחזור שירים לעת קורונה

השירים ראו אור במוסף לספרות של ידיעות אחרונות בעריכת אלעד זרט בערב יום כיפור 27.09.2020

פורסם בקטגוריה המילים | תגובה אחת

מה אומרים לציפורה

בדידות היא ממין נקבה. אני לא יודעת למה אבל כך היא נבראה בלשון. ואומרים על הבדידות שהיא קשה. ואומרים את לא יכולה להשוות את זאת וזאת אליך. את אוהבת בדידות. לא הבדידות לכדה או כפתה עצמה עליך ולא כי התרגלת … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

הכול בצילום

קשה לי לקרא לאחרונה. אני רוצה להאשים את הקורונה אבל אני לא יכולה לרמות את עצמי. אני מאד עסוקה אני אומרת לספרנית. אישה ולא מלאך עיניה חודרות ואני בלי אוויר נעלמת בלי לקחת ספר. חצי שנה לא הפכתי דף ומה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | סגור לתגובות על הכול בצילום

השתיקה נוכחת

הַפָּנִים לַחַלּוֹן הָעֵינַיִם לַשֶּׁלֶג הַתַּנּוּר בַּחֶדֶר הַסְּנָאִי בַּכְּפוֹר הָעֵץ בַּשְּׂדֵרָה הַקִּיר כְּמִשְׁעֶנֶת הַבְּדִידוּת בִּכְפִיָּה נוֹכְחוּת הַשְּׁתִיקָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלָּהּ השיר התפרסם היום במדור השירה בידיעות אחרונות

פורסם בקטגוריה המילים | תגובה אחת

ממואר לזיוית

Marko Risovic צלם תעודי מסרביה הצילום הזה מזכיר לי את חברתי ז'ושה. שמה עוברת לזיוית. ג'ינג'ית שמחה וצוהלת ומלאת אהבה לעולם. עלתה כילדה עם הוריה מפולין כנראה בעליית גומולקה והתגוררה בשכונת מונטיפיורי. לימים נעלמה לי וחיפשתי אותה עד שנודע לי … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

למצוא חניה ברחוב השירה

בהארץ ספרים פורסם היום מאמר של רן יגיל על "זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים" שראה אור בהוצאת פטל 2020  

פורסם בקטגוריה המילים | 3 תגובות

המילה האסורה

סופרים אותנו כמו ראשי בקר והמניין תופח וחוסם את הכניסה. נשברנו. נעשינו סבלנים. הנעלם מעינינו מצליף בזה שעומד מאחורינו והוא יורק פחד מוות. המילה האסורה הותרה לשימוש לאחרונה. הגיעו תורי להיכנס. עכשיו אני בפנים. מנהלת הסניף תולה עיניים במדפים. אני … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

כל הדור השני

זה אחד מאותם ימים שמתרבים לאחרונה בהם אני לא רוצה לדבר  עם אף אחד ולא לראות אף אחד ולא להינזף ולא להתחבב ולא שמש ולא ירח כי זה בדיוק היום עליו  נאמרה המימרה התלמודית על לימוד חכמה יוונית – שעה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

היום לפני ארבעים שנה אמרתי לאמא

היום לפני 40 שנה אמרתי לאמא שאין ברירה היא יוצאת מהבית. היא הבינה למה אני מתכוונת אבל חשבה שזה יקרה רק בעוד כמה ימים. זה היה מזל כי מה שחיכה לה לפנות בוקר היה איום ונורא אבל כבר היו סביבה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

זה היה יום

זה היה יום שאם רוצים להמשיך לחיות חייבים לכתוב בשביל לזכור כדי לשכוח. קשה לנשום. קשה לקרא. אסון בסדר גודל מקראי עקר אותנו מחיינו כאילו היינו יבלית. בספר שייכתב אחרינו נהיה לא יותר מפסוק אחד בינתיים אנחנו כאן וישנו האני … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה