עמודים
תגובות אחרונות
- רפרפית על שלושה שירים היום בידיעות אחרונות
- GeorgVon1 על מחזור שירים לעת קורונה
- שולמית ניר על הוא היגר לאוסטרליה. בפסח הוא יהיה בתל אביב ואני בניו יורק. יופי.
- dvora almagor על הוא היגר לאוסטרליה. בפסח הוא יהיה בתל אביב ואני בניו יורק. יופי.
- hagitum על נימוקי השופטים לפרס גרדנר סימון לשירה 2020 לזכרה של נחמה ריבלין
Blogroll
קטגוריות
- Uncategorized (6)
- אות הדסון (116)
- אפריל יהודי (38)
- אקטואליה (54)
- המילים (97)
- התרה (33)
- חישוקים (32)
- יבשת שבורה (2)
- יחידת זמן (148)
- כללי (3)
- מרחק (18)
- פרגמנטים (112)
- רשימות (87)
-
פוסטים אחרונים
ארכיון
כלים
ארכיון רשומות מאת: שולמית אפפל
המות איך לומר בלי להרגיש אשמה / שולמית אפפל
מתים כאן ומתים ומתים עד שאי אפשר יותר לקרא לספר "מות קל מאד" כמו שסימון עשתה. המות איך לומר בלי להרגיש אשמה המות עכשיו המוני. אנשים מתים בעבודה של אלה שעובדים בלהשאיר אותם בחיים. זה ייקח שנים. גם אלה שלא … להמשיך לקרוא
שורות
הצ'לן פבלו קאזלס לקח לעצמו בזיקנתו אשה טרייה יותר מהביצה שהטילה התרנגולת של האיכר פדרו- אלחנדרו אלוורה . היא דומה לאמי, אמר, וכמו אמי היא מפורטו ריקו ואיתה אני מרגיש כאילו אמי חזרה…קאזלס נקבר בלי הצ'לו. פבארוטי נקבר עם הכלי. … להמשיך לקרוא
בדידות אוי וואי למות ממנה
השורות כאן נכתבו בעקבות שיחה עם פרופ' ג'וליאן הולט לנסטאד שערכה איילת שני ( הארץ מוסף השבת 2/10). אני לא אלחין את הטקסט הזה. זה רק מחקר אחד ויהיו עוד כאלה. המערב שעד כה קבר את המוות מניח את הבדידות … להמשיך לקרוא
מחזור שירים לעת קורונה
השירים ראו אור במוסף לספרות של ידיעות אחרונות בעריכת אלעד זרט בערב יום כיפור 27.09.2020
מה אומרים לציפורה
בדידות היא ממין נקבה. אני לא יודעת למה אבל כך היא נבראה בלשון. ואומרים על הבדידות שהיא קשה. ואומרים את לא יכולה להשוות את זאת וזאת אליך. את אוהבת בדידות. לא הבדידות לכדה או כפתה עצמה עליך ולא כי התרגלת … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה המילים
כתיבת תגובה
הכול בצילום
קשה לי לקרא לאחרונה. אני רוצה להאשים את הקורונה אבל אני לא יכולה לרמות את עצמי. אני מאד עסוקה אני אומרת לספרנית. אישה ולא מלאך עיניה חודרות ואני בלי אוויר נעלמת בלי לקחת ספר. חצי שנה לא הפכתי דף ומה … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה המילים
סגור לתגובות על הכול בצילום
השתיקה נוכחת
הַפָּנִים לַחַלּוֹן הָעֵינַיִם לַשֶּׁלֶג הַתַּנּוּר בַּחֶדֶר הַסְּנָאִי בַּכְּפוֹר הָעֵץ בַּשְּׂדֵרָה הַקִּיר כְּמִשְׁעֶנֶת הַבְּדִידוּת בִּכְפִיָּה נוֹכְחוּת הַשְּׁתִיקָה בַּמִּשְׁמֶרֶת שֶׁלָּהּ השיר התפרסם היום במדור השירה בידיעות אחרונות
ממואר לזיוית
Marko Risovic צלם תעודי מסרביה הצילום הזה מזכיר לי את חברתי ז'ושה. שמה עוברת לזיוית. ג'ינג'ית שמחה וצוהלת ומלאת אהבה לעולם. עלתה כילדה עם הוריה מפולין כנראה בעליית גומולקה והתגוררה בשכונת מונטיפיורי. לימים נעלמה לי וחיפשתי אותה עד שנודע לי … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה המילים
כתיבת תגובה
למצוא חניה ברחוב השירה
בהארץ ספרים פורסם היום מאמר של רן יגיל על "זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים" שראה אור בהוצאת פטל 2020
המילה האסורה
סופרים אותנו כמו ראשי בקר והמניין תופח וחוסם את הכניסה. נשברנו. נעשינו סבלנים. הנעלם מעינינו מצליף בזה שעומד מאחורינו והוא יורק פחד מוות. המילה האסורה הותרה לשימוש לאחרונה. הגיעו תורי להיכנס. עכשיו אני בפנים. מנהלת הסניף תולה עיניים במדפים. אני … להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה המילים
כתיבת תגובה