ארכיון רשומות מאת: שולמית אפפל

איש שהכרתי פעם אמר

כשהיא רואה שאני ער היא משדלת אותי לכתוב ואני משים עצמי כמי שלא נושם ומוותר. קח את הדמיון שלך לים. היא אומרת. מעצם המחשבה אני טובע וקם מהכורסא ומתיישב חזרה. אני אוהב את הכורסא שלי. אל תכריחי אותי . אני … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

צ'כוב אומר

צ'כוב אומר, תבואי להם מלמעלה ומסיר בעדינות את הפרורים מהכיסא ומזמין אותי לשבת לצידו. יש לו אצבעות עדינות ביחס הפוך לעצה שהוא נותן לי. אני מרגישה אלימה. צ'כוב מחכה לראות אותי על הבמה. את מה שאת. תעלי ותראי להם. אני עדיין … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

מחשבות

היא עומדת ומבשלת אורז ומתבלת אותו בלימון ומכריחה את עצמה לאכול. היא לא צריכה לחכות לתוצאה שתגיע מהמעבדה. היא מרגישה בהריון ומשתגעת מזה. הספר המזוין שלה לא מהודק. ככה אמרו. שלושה עורכים נדרשו להדק אותו והם פוררו אותו ועכשיו גם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

המילים

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

הַמָּחָר יִמָּשֵׁךְ לָנֶצַח

כַּמָּה שָׁנִים עָבְרוּ. לֹא חָשׁוּב. אַתְּ עוֹד שָׁם. בַּת כִּמְעַט שָׁלוֹשׁ בְּמִטַּת תִּינוֹקוֹת כְּפִי שֶׁהָיָה נָהוּג אָז, עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית בֶּכִי. גַּם אַחֲרֵי שֶׁאַתְּ רוֹאָה אוֹתִי אַתְּ  מַמְשִׁיכָה לִבְכּוֹת וּמוֹשִׁיטָה אֵלַי זְרוֹעוֹת קְטַנּוֹת. אֲנִי הַמּוֹשִׁיעָה שֶׁלָּךְ. גַּם מָחָר אָבוֹא. הַמָּחָר … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | תגובה אחת

Tante Roza

טָאנְטִי רוֹזָה אֲחוֹת סָבִי הָיְתָה אִשָּׁה אֵשׁ וְרָקְחָה בִּנְדִיבוּת מַעֲשִׂיּוֹת וְרִבָּה. לְמִחְיָתָהּ עָבְדָה כְּפּוֹלִיטוּרְצִ'יקִית בַּנַּגָּרִיָּה שֶׁל דּוֹדִי. בְּרוֹמַנְיָה הָיְתָה שַׂחְקָנִית. בְּבֵיתָהּ, כֹּל כּוֹס עָמְדָה עַל מַפִּית קְרוֹשֶׁה מְעֻמְלֶנֶת. טָאנְטִי רוֹזָה נִשְּׂאָה לְאֶחָד בְּשֵׁם וַיְס וּכְשֶׁמֵּת הִתְחַתְּנָה עִם אַחֵר שְׁוַרְץ וְגַם אוֹתוֹ … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה יחידת זמן | כתיבת תגובה

הצעיף

את הצעיף קיבלתי במתנה והייתה לו משמעות בחיי. אהבתי את הצבעים ואת האווריריות וכשהוא החליק ממעקה המרפסת כל מי שעבר ברחוב יכול היה להיות מי שישים עליו יד. במקום לרדת ולנסות להשיגו התעצבתי מעט וחזרתי לענייני ומאוחר יותר ירדתי לבית … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה יחידת זמן | תגובה אחת