ארכיון רשומות מאת: שולמית אפפל

הבית במספר עשרים ארבע

הבית כבר לא קיים ריסקו אותו פוצצו אותו מעכו ושטחו וקברו. את מעט הפרחים ששתלתי ילדים קטפו. זה היה בית אמיתי. חדר ומטבח אמבטיה ופרוזדור צר שהוביל לחצר שרצפתו בטון וצבעו אפור-עכברים ולא היה בו אור. עד כדי כך היינו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | 3 תגובות

קטע מיומן ניו יורק

אני חולקת דירה עם שתי נשים אחת חולה מאד. בכל בוקר אני ניגשת לבדוק אם היא עברה את הלילה. במטבח קומקום שבת ממלא את החלל אדים. הוא משמש בעיקר למלא ברותחים את הבקבוק שתניח על בטנה. היא לא רואה על … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | 2 תגובות

אני שוב יושבת על ספסל

אני שוב יושבת על ספסל. הפעם ליד מה שהיה פעם ביתו של שגריר ארצות הברית אוגדן ריד. מי שלא זוכר אני זוכרת. מולי בית הספר שנדרשו לי עשרות שנים כדי להשתקם ממנו. בחנות שהייתה פעם המכולת של הופמן מוכרים עכשיו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

משהו מתוק לקחת הביתה

עצרתי בפליאה למראה אישה שעמדה על שפת המדרכה ודיברה לברז כיבוי. איזה עבר משותף חלקו שגופה שחרר תנועות שחתכו את האוויר בייאוש כזה. בלובי של בית ציוני אמריקה אנשים  ממתינים בסבלנות להרמת מסך ואוחזים ידיים. אני לא מצליחה לקנא אבל … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | תגובה אחת

השביעי שלי

הספר כבר בבית. בשבוע הבא יחולק לחנויות הספרים. הפנייה לבלוג של הסופרת אביבית משמרי, עורכת הוצאת פטל. http://bit.ly/2uAaWg9

פורסם בקטגוריה אקטואליה | 4 תגובות

השניידער טִישׁ הָאַחֲרוֹן

פָּבֶל נוֹאָשׁ. הוּא רוֹצֶה אָמֶרִיקָה. אָמֶרִיקָה כְּבָר לֹא צְרִיכָה חַיָּטִים. השניידער טִישׁ הָאַחֲרוֹן מַחְזִיק אָבָק בַּמַּרְתֵּף שֶׁל הַמֶּטְרוֹפּוֹלִיטַן מוּזֵאוֹן לְמִקְרֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְצֶה לְמַחְזֵר אֶת מִפְעַל הַחֻלְצוֹת טריאנגל בְּבִנְיַן אָץ' בגרינץ' ויליג' שֶׁבִּשְׁנַת 1911 הֶעֱסִיק מְהַגְּרִים בְּעִקַּר נְעָרוֹת וְנָשִׁים שֶׁנִּשְׂרְפוּ חַיִּים … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | כתיבת תגובה

החדר

  אני תקועה בחדר. החדר היחיד. זה שלא מכנים אותו בשמות וכשהולכים אליו אומרים הביתה כי שם קבורה ילדותך. זה שהחלון שלו פונה לשביל להולכי רגל ומקצר את הדרך למרפאה ולבית ספר אשר עם אבן בגודל בינוני ניפצתי בסוף שנת … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המילים | 2 תגובות