אני רוצה לקרא איך שאתה כותב . זה מרגיע אותי. אתה מגיע אלי מתורגם. אני אוהבת את העיר שלך. הגשרים ושמות הרחובות שאתה מזכיר כמו החברה שלי דבורה שזיהתה בשם גם אנשים שלא הכרתי. "נתן הבטיח לא לצאת עם צילה ועכשיו הם מתחתנים ואני צריכה ללכת לחתונה עם אסיה דודה שלה כי צילה יתומה ואין לה אף אחד" ואני לא הכרתי את המשפחה הזו כשכולם עוד היו בחיים וגם את דבורה בקושי הכרתי ואף פעם לא גיליתי לה כמה זה הביך אותי לשמוע חיים של אחרים שהם עבורי כשם רחוב בעיר זרה. אבל את הרחובות שלך אני אוהבת. את פנסי הרחוב והמועדונים באמצע הלילה ואת השדיים שנשענות על הבר כשהאישה שמוזגת את הליקר נזהרת לא לשפוך טיפה ואתה מועך אותה עם העיניים שלך והיא צוחקת ובדרך הביתה במונית אתה נזכר ששכחת לטלפן לאשתך ואתה מבקש מהנהג לעצור ולחכות עם מנוע דלוק ונכנס לתא טלפון ואומר לה כמה מילים בסמטה ששכחתי את שמה אבל אזהה מיד לפי עגלת הפרחים שעצרת לידה לקנות זר סיגליות ובדרך חזרה למונית כמעט מעדת לתוך שלולית כי בינתיים התחיל גשם ושכחת להכניס אותי לספר אותו אני קוראת.
שולמית אפפל | Shulamit Apfel 