המות איך לומר בלי להרגיש אשמה / שולמית אפפל

מתים כאן ומתים ומתים עד שאי אפשר יותר לקרא לספר "מות קל מאד" כמו שסימון עשתה. המות איך לומר בלי להרגיש אשמה המות עכשיו המוני. אנשים מתים בעבודה של אלה שעובדים בלהשאיר אותם בחיים. זה ייקח שנים. גם אלה שלא רגילים להשתנות ישתנו. למשל אתה. רק אותך רציתי לקרא. עכשיו כשאני חסרת סבלנות הכתיבה שלך ככל שהיא מרוכזת היא חסרת אונים ומפורקת כאילו אין בה ממש ואני נצרדת מהזיופים על הכלום ועל האין ועל הבור עד שאני כמעט שומעת הד. צריך גם להשלים עם העובדה שהעתיד יתבונן בנו בחוסר ענין ויסכם אותנו בשורה.

אין לשתף.

פוסט זה פורסם בקטגוריה המילים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על המות איך לומר בלי להרגיש אשמה / שולמית אפפל

  1. sarit zamir-shafir הגיב:

    תודה, שולמית יקרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s