מתים כאן ומתים ומתים עד שאי אפשר יותר לקרא לספר "מות קל מאד" כמו שסימון עשתה. המות איך לומר בלי להרגיש אשמה המות עכשיו המוני. אנשים מתים בעבודה של אלה שעובדים בלהשאיר אותם בחיים. זה ייקח שנים. גם אלה שלא רגילים להשתנות ישתנו. למשל אתה. רק אותך רציתי לקרא. עכשיו כשאני חסרת סבלנות הכתיבה שלך ככל שהיא מרוכזת היא חסרת אונים ומפורקת כאילו אין בה ממש ואני נצרדת מהזיופים על הכלום ועל האין ועל הבור עד שאני כמעט שומעת הד. צריך גם להשלים עם העובדה שהעתיד יתבונן בנו בחוסר ענין ויסכם אותנו בשורה.
אין לשתף.
תודה, שולמית יקרה.