כל הדור השני

זה אחד מאותם ימים שמתרבים לאחרונה בהם אני לא רוצה לדבר  עם אף אחד ולא לראות אף אחד ולא להינזף ולא להתחבב ולא שמש ולא ירח כי זה בדיוק היום עליו  נאמרה המימרה התלמודית על לימוד חכמה יוונית – שעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה. וביום כזה אני נמלאת כאב ושתיקה עד עמוד השדרה ואללה יסתור קשה לי להתרומם ולקום וללכת ואני נעמדת ועומדת בלב הבית כמו תורן על גג ריק.

חיילים גרמניםאני מטיילת הרבה וככה הגעתי לקופנהגן חמש שנים לפני שנולדתי.  שני חיילים גרמנים חלפו על פני. מפני שאני עתידה להיוולד לְסַּפָּר שמתי לב שהם עדיין לא מתגלחים. נאצים צעירים מאיזה כפר שבמזל לא נשלחו לחזית. וככה טיילתי לי ברחוב, יהודייה טרם לידתה כי הורי שניהם ברוסיה ועוד לא נפגשו הוא בצבא האדום והיא עם אמה ואחיה הקטנים בערבות אוקראינה וכולם מוכים וחבולים ישרדו בזכות גרעיני חמניות.  היות ועוד אין לי נשמה אני הולכת בנחת בעקבות שלושה דנים מסודרים. הנשים בתסרוקת מוקפדת גלגל חיצוני כלוא בסיכות קטנות וכובעים כנהוג על ראש שלושתם. עכשיו כבר כואבות לי הרגליים ואני מחפשת חנות ספרים בית קפה עוגה קפה בד לשמלה וטיל להוריד על גרמניה ועל ….לא חשוב. זה בפעם אחרת. וכאמור אוולד רק בעוד חמש שנים והאלוהים שלי מעניש קדימה ואחורה על כן אספוג אלימות כדי לגמור חשבון עם היטלר ולהגיע עד חמלניצקי. אבל לא רק אני ולא רק אתי. כל הדור השני.

* והדנים היו בסדר.

פוסט זה פורסם בקטגוריה המילים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.