היום לפני ארבעים שנה אמרתי לאמא

היום לפני 40 שנה אמרתי לאמא שאין ברירה היא יוצאת מהבית. היא הבינה למה אני מתכוונת אבל חשבה שזה יקרה רק בעוד כמה ימים. זה היה מזל כי מה שחיכה לה לפנות בוקר היה איום ונורא אבל כבר היו סביבה רופאים ואחות שהכירו ואהבו אותה בהדסה עין כרם. אהבתי אותה אני מתגעגעת אליה. על אבי אני חושבת מדי פעם. להורי לא היתה חמלה כלפי. ידעתי שכול מה שראיתי בביתם עלי לשכוח. לפני שנים אמר לי עיתונאי שכמשוררת לא עשיתי פריצת דרך בשירה העברית כי לא איבדתי את אחד מהורי בנעורי או אפילו את שניהם כי רק יתמות מולידה שירה גדולה אז זו הזדמנות לומר לעיתונאי המזדיין הזה-הנה אני- איבדתי את הורי כל יום בכל ימי חייהם.

מרק

פוסט זה פורסם בקטגוריה המילים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.