כהלכה

הִגְלוּ וְהִזְנוּ וּמִלְּאוּ בְּגָז וְשָׂרְפוּ וְיָרוּ וְנָפַלְנוּ לַבּוֹר וְהָיִינוּ לְאַחַת עִם הָאֲדָמָה
וּמַתָּת הַדָּם נֶאֱגַר וְנִסְפַּג לִפְנֵי שֶׁלָּמַדְנוּ לַחְשֹׁב. וְהִיא. הַאִם זֶה הַצְּלָב שֶׁהִיא
נוֹפֶלֶת אַפַּיִם אַרְצָה אֵלָיו שֶׁמַּחְזִיק בְּעַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁלָּהּ יַצִּיב וְעָצֵל וּבוֹטֵחַ.
לְעֻמָּתִי. אִם כֵּן, הַלְוַאי יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם בְּחַיֶּיהָ וּלְהִתְעוֹרֵר לְלֹא מוֹרָא וּבְהָנֵץ
הַחַמָּה לָקוּם אֶל הַגַּן בְּשִׂמְלָה מְנֻקֶּדֶת עַנְנֵי כִּבְשָׂה לָשֶׁבֶת בְּכִסֵּא נְצָרִים
תַּחַת עֵץ תַּפּוּחִים לְחַכּוֹת לָאִכָּר וְלַגֶּשֶׁם

פוסט זה פורסם בקטגוריה המילים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על כהלכה

  1. שרית זמיר-שפיר הגיב:

    שולמית יקירה, לו רק ניתן היה לחזור אל השנים שלפני היות הגז והבור, באמת ובשלווה של איכר תחת ענני הכבשה והגשם, שוודאי עוד יבוא בעתו, תחת עצי תפוחים בשאננות סדרי החיים בכפר. אבל כולנו חיים במורא הזה מפני מה שקרה, כולנו "ילדי הצל" כמו שכתב בן-ציון תומר,עוד לפני שלמדנו לחשוב צרוב בדנ"א שלנו זיכרון המוות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s