מעשיה מתוך ספר הפראות

עברתי דירה. באתי והעמדתי את שולחן העבודה מתחת לחלון שפונה לדרום. שמש מאוחרת תיטיב לנפשי וגם שקט יהיה לי כי מחוץ לחלון שוכן בית קברות ישן שכבר לא פעיל. בכל יום חמישי הלכתי לשוק. חישבתי ומצאתי ששוק פרדס כץ נידח דיו ואיש מהמשרד לא מבקר בו בשעות העבודה, מלבדי. מאחר ולא חייתי חיים משלי נשאר לי סכום כסף נאה להביא אוכל הביתה. באחד מאותם ימי חמישי ראיתי שמצאתי חן בעיני הירקן. כבר היה לי ניסיון עם סוג כזה של חיבה. בכל מקרה את האוכל זה לא מוזיל. יום אחד מצאתי שגם החנווני לוטש עיניים רעבות ונחמדות. הייתי עסוקה בחזרות להצגה וכדי להמיר מתח אחד באחר לקחתי אלי הביתה את החנווני. והוא ככבש מאושר המגלה מבוך עשב גבוה החל מיד ללחך אותי. מהבושה נרדמתי. למחרת בחזרות נפלתי ושוב נרדמתי. הבמאי דפק את הראש בפרקט הבמה. אחרי הצגת ההרצה כשהוא מבוהל כולו מהדמויות שעטיתי במופע ביקש החנווני להיפרד. הסכמתי ואפילו שידכתי לו חברה כי היה חבל שבחור מוצלח ילך לאיבוד בתרגום, כמו שאומרים, וגם לה קרתה התופעה שלמחרת לא יכלה לעמוד על הרגליים ולאות תודה קבלתי משניהם אדנית עם פרחי פטוניה. משהלך החנווני התפניתי לירקן הצעיר המקיים דוכן משותך עם אחיו משה שמבחין במתרחש בינינו ומתחיל להתנכל לנו ומביא אותי לידי סיוטים שבאחד מהם אני והאימא האלמנה של שני הירקנים מתאהבות והמשפחה באה להרוג אותי. כאן כבר החלטתי לגמור עם כל הטוב שאני מעלה הביתה בשני קרטונים כבדים והתחלתי לערוך קניות אונליין. בינתיים החברה ששידכתי לה את החנווני כתבה לי "נבהלתי! הוא עשה את זה בצורה כל כך טוטאלית שהייתי בטוחה שלא יישאר לי מאיפה להשתין. בואי נפגש. יש עוד"

 

ניו יורק
18.04.08

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה המילים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s