חרדת כנפיים

הָאֹשֶׁר כַּסּוֹד הוּא שָׁמוּר בִּידֵי זָרִים
וְטוֹב הַלַּיְלָה שֶׁנִּתָּן לְהַשִּׂיג
קְלָסִי וְקַל בְּרַדְיוֹ שְׁוַיְץ.
נָכוֹן. הֵם הִסְגִּירוּ לְגֶרְמַנְיָה יְהוּדִים
שֶׁגָּנְבוּ אֶת הַגְּבוּל. אֲבָל הַגַּגּוֹת.
כַּמָּה יֹפִי. הַשֶּׁלֶג, הַגֶּרַנְיוּם
שֶׁכְּמוֹ דָּם וְחָלָב פּוֹרְחִים לָעַד בִּלְחָיֶיהָ
שֶׁל הַיְדִי בַּת הֶהָרִים.
חֲלוֹם הָאִינְטֶרְנֶט הַזֶּה לְמִי שֶׁנִּתְפְּשָׂה לַבֶּהָלָה
שֶׁסִּיּוּטִים מְשַׂחֲקִים בָּהּ וּבְכֹל טִפַּת מַיִם
הִיא שׁוֹמַעַת שָׁאוֹן גַּלִּים וְאֶת הַיֶּלֶד טוֹבֵעַ

 

לקח לי עשרות שנים לשים את השורות האלה על הדף. בן דודתי האהוב מכל, היה גם חברי היחיד. הוא טבע בחג סוכות חצי שנה אחרי הבר מצווה שלו. מאז הוא אתי תמיד בכל מקום. היום עשיתי סיבוב שואה שוויץ היידי בת ההרים עד שיכולתי לכתוב ולהגיע לשורה האחרונה. השם ניתן לו לזכר ילד אחר במשפחה שנספה בשואה. אחד באש אחד במים. שמוליק שלי היה צעיר ממני בשנתיים. אחרי מותו נשארתי כמו  שנשארים. לא משהו ולא יותר.

פוסט זה פורסם בקטגוריה המילים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s