מחלת הצעקות

הוא שוכב בבית חולים. למחלה שלו קוראים בירגר על שם הרופא ליאו בירגר. בית החולים על הכרמל. אני לא יודעת באיזה אוטובוס נוסעים ואני שואלת אנשים בתחנה. אני באה לבד. בית החולים צבוע לבן ושתי אחיות שיוצאות לעשן מכניסות אותי פנימה. אני עולה במדרגות. הריח לא דומה כאן לריח המאפיות בבניין שאנחנו גרים בו. אני מגיעה לאולם גדול עם וילונות ירוקים. עיני הנץ שלו הבחינו בי ולא יכולתי לסגת. הוא שוכב במיטה מדבר בקול רם ומצמית אותי למפתן. החולים האחרים כולם גברים וילד בגילי יושב ליד אחד מהם על כיסא האורחים. כשהם צוחקים אני מתכווצת. הוא כנראה כבר הספיק למכור אותי . כך נהג תמיד כשזיהה עדר רענן ורצה לשעשע אותו. היה לי מבחר קללות ביידיש ועשיתי בהן שימוש אבל שפתי לא נעו. אז עוד לא ידעתי שירשתי את כל תחלואי דמו וריחמתי עליו. בן שבע עשרה נמלט מפולין ועל גבול סיביר מורעב ובודד מצא מחסה במחנה צבאי וישן באוהל תחת שמיכה שהדביקה אותו בטיפוס.  כל חייו תלה בטיפוס את מחלת הצעקות והיו מי שהאמינו לו. עכשיו הוא לפני ניתוח ושוכב בחדר בהיר ויפה ומואר. בחלונות עצים ופרחים שאני לא מכירה. רחוקה מהבית אני רעבה ולא אוכלת צמאה ולא שותה. לא חסר לי דבר. תודה הייתי עונה אם היו פונים אלי בהצעה. אני ביישנית אבל לא איזה טמבלית שלא יודעת לשקר. הרופאים חושבים לכרות לו רגל. בסוף רק פותחים ומתקנים משהו והוא חוזר הביתה כואב וצולע כשהוא הולך על שתיהן וכבר עושה תוכניות. בלילה מעבירים את הקטנה למטה הכפולה ואותי מקפלים במיטת התינוקת. הוא שוכב עם אשתו ואני מעמידה פנים שנרדמתי.

 

GEORGE TOOKER 1920-2011

פוסט זה פורסם בקטגוריה המילים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s