אני שוב יושבת על ספסל

אני שוב יושבת על ספסל. הפעם ליד מה שהיה פעם ביתו של שגריר ארצות הברית אוגדן ריד. מי שלא זוכר אני זוכרת. מולי בית הספר שנדרשו לי עשרות שנים כדי להשתקם ממנו. בחנות שהייתה פעם המכולת של הופמן מוכרים עכשיו אוכל לבעלי חיים. במכבסה של מילר מספרה. אפשר לקבל גם מניקור ופדיקור. כיתוב רוסי. בירקות של זינדורף מלחימים תריסים. על הדשא של בית ההסתדרות העמידו מגדל. שלושים ושש קומות. האנשים יעשו במכנסיים כשהם יעמדו בפקקים. זיכרונותינו יצופו בים. לתל אביב ראש מלא בשתן. מצמצמים את החצר לילדי בית הספר ומעלים אותם לגגות. כאילו מנהטן. אל תקפצו ילדים. תעשו שלום. תמים. עמיחי כבר כתב את אין רחמים. אין טוב בלי יותר טוב. הורי המתים. לא התגברתי על מותם ולא על נישואיהם. גם את הספר השביעי* הם לא יקראו. הוא לא בפולנית. ולא ברוסית אבל כבר כן בחנויות העצמאיות. בינתיים נחלשתי. כל השורות המחוקות נסחפו לערוגת הגרון והטְרֶערְן לא זולגות.

 

*"תדמייני שאת כוכבת"   הוצאת "פטל" 2017

Ruth Orkin

פוסט זה פורסם בקטגוריה המילים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s