החדר

 

אני תקועה בחדר. החדר היחיד. זה שלא מכנים אותו בשמות וכשהולכים אליו אומרים הביתה כי שם קבורה ילדותך. זה שהחלון שלו פונה לשביל להולכי רגל ומקצר את הדרך למרפאה ולבית ספר אשר עם אבן בגודל בינוני ניפצתי בסוף שנת הלימודים את השמשות של הכיתה ועל הדרך התייבשתי מפחד. החדר שעל השביל שלו יצאנו בערב לנשום אוויר עם זוג רומנים קשישים שחיכו לבן ולנכדים ולכלה שתיעבו. החדר שכל מי שהגיע לעיר ואיחר לרכבת האחרונה קיבל שמיכה וישן על הרצפה. החדר שמחוצה לו ילדות אכלו עוגות קקאו ולבשו בגדי ים צבעוניים תחת הבגדים והלכו לשחות בברכה ובשובן הפיצו פינוק ויוקרה וצמתן טפטפה מי כלור והן צחקו ורחשו כדבורים. החדר שמחוצה לו לא היה ניקוז למי הגשמים והסחף חסם את פתח החדר וכדי לצאת לרחוב קפצתי מוט מהחלומות והתזתי בוץ על חנות החזיות של גברת פוטיק ששמה לחם על שולחן משפחתה ממכירת בַּד תֶּמֶךְ לשדיים.

 

John  Albok 1936

פוסט זה פורסם בקטגוריה המילים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על החדר

  1. anatlevin12 הגיב:

    פשוט מדהים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s