אם היא לא פסנתרנית

יולנדה סילבה גומז מספרת שהם התכנסו סביב השולחן וזרו על עצמם מלח כי מה היה להם רע ולמה הם עלו ארצה ואחר כך כשהיגרו לאמריקה הם התנפחו כי הגוף אוגר אשמה שלא נפטרים ממנה עד שמתים ומאז הם משתגעים כשהם יושבים יחד כי דיבור מול צלחת עם אוכל יהודי מעורר אצלם מחלוקת על הזיקה בין אנטישמיות לכבד קצוץ. בקיצור, כל מפגש מביא מכאוב גדול ובינתיים ההיא שזוכרת ישבה בפינה ותפרה עוד חצאית כי אם היא לא פסנתרנית מה איכפת לה להדקר ממחט.

פוסט זה פורסם בקטגוריה יחידת זמן, פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אם היא לא פסנתרנית

  1. פעם אחר פעם את מפליאה לרקום במילותיך רגש עמוק. תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s