בזמן שחיכינו לשופן

L1040401בזמן שחיכינו לשופן שלנו שיסיים את השיעור נתקענו כל אחד לנפשו על ספסל מול הקונסרבטוריון. בבטלה כפויה וחף מעניין נראה האיש שישב מולי כמי שמייחל להיגאל מייסוריו. הורג אותי לראות איך עור פניהם של גברים עומד יפה בפגעי הזמן והמקום ועורו של זה שישב מולי היה חלק נטול תלמים  וחריצים ואם כי נראה קצר רוח ומבטו הדהה הוביל למבוי סתום הוא גילה סימני חיים כשעקב במבטו אחרי אישה צעירה שחלפה על פניו והלכה לדרכה. למען האמת,  גם אז ראשו רק נע באיטיות ושב מיד בהקלה למקומו והבעת פניו נשארה קפואה כאילו כבה לו המוח ועור פנים נהדר מתבזבז עליו.

פוסט זה פורסם בקטגוריה יחידת זמן, פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s