שתיהן

Vivian Maier.jpg 2

קלר

הכרתי את קלר לפני שנים. עבדנו בחנות ממתקים. היא הייתה קנאית גדולה קלר הקטנה. היא אהבה לסרוג. הסוודרים שלה התכווצו עליה אחרי הכביסה הראשונה. היה לה סוג של מבטא בלקני. אני לא ממש יודעת איפה התגוררה. אין לי מושג איך המשיכה את חייה אחרי שהבוס שלנו התרושש וסגר את החנות וקלר נעלמה. אנשים משאירים איזה ענן קטן לפני שהם נעלמים קלר לא השאירה כלום. כשאני נזכרת בה אני תוהה מניין שאבה קטנה כזו כוח לשאת את אי ממשותה בחיים של מישהו אי פעם ואם בכלל

med_vivian-maier-press-kit-4-jpg

אניה

אניה שוב שכנה שלי. לשתינו אף פעם לא היה רכוש ומקום קבוע. זזנו כל הזמן. התנדנדנו על רשתות כמו שאומרים ואמרתי לה אניה בואי נהיה שמחות כולן חולמות להיות חופשיות כמונו אבל אניה לא הייתה טיפשה ואמרה כן בטח ושתינו ידענו שנגמור את החיים בחדר שכור ועד אז נמשיך  להמתיק את הערבים המרים בתה מתוק. שנמות כבר מסכרת הייתה אניה אומרת. ואז הזדקנו ועדיין היינו בריאות ואניה רק התחלקה קצת על השכל ממשהו תורשתי והייתה עולה ויורדת מאוטובוסים ונטפלת לאנשים ומכריחה אותם להקשיב לה ואני הייתי בעקבותיה על האוטובוסים ויושבת לא רחוק ממנה כדי לשמור שלא יורידו אותה בכוח מהאוטובוס כי היא הייתה ממש מטרד לנהג ולנוסעים  ומישהו כבר ניפח לה את הפנים בכמה מכות טובות ואניה אמרה שכנראה הגיע לה

Vivian Maier
פוסט זה פורסם בקטגוריה יחידת זמן, פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s