המגדל

עברנו מלינקולן לבניין גבוה על דרך בגין מול עזריאלי, שם שיכנו אותי בחלל פתוח ללא דלת וחלון ולנוכח מצעד הזרים עפעפי היו לי תריס וכשלא עבדתי הסתכלתי סביבי. מעט האנשים שכבר הכרתי פגשתי במעברים שבין המסדרונות ובחדרי המדרגות, אלא שלא החלפתי איתם מילה עד שגם מקרוב לא הייתי מבדילה ביניהם ונמנעתי מהם שמא אשגה ואקדים שלום פעמיים לאותו אדם ואשים עצמי ללעג וכשאנשים יצחקו לא יהיה מי שיגלה את אוזני על מה צחקו. לבניין העמידו ארבעים קומות וסגרו עליו חלונות שרק אחדים ניתן היה לפתוח ואלה יועדו מלכתחילה למעטים  מבין העובדים. בימים הראשונים רשת החשמל נפלה לעיתים קרובות ונעשתה מהומת אלוהים ואנשים התרוצצו בין הקומות וחיפשו פתחי אויר וכשהזעם הפך למצוקה קמו העובדים ועזבו את הבניין וירדו ברגל את מאות המדרגות ועמדו על שפת הכביש וחסמו את הצומת. אחרי חודש נדמה היה שכולם נרגעו והתקפלו איש בפינתו ואני לבדי שמעתי רחש וחיכיתי לעכברים. הופתעתי למצוא את הטקסט הזה על המחשב לא זכרתי שכתבתי אותו הופתעתי בעיקר מהתאריך ומהפיסקה האחרונה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה יחידת זמן, פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על המגדל

  1. Zvika Agmon הגיב:

    ניבאת, ולא ידעת מה ניבאת…
    הקדמתם לצאת, מה?
    שבת שלום.

  2. משוררת. תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s