גאלוס

גאלוס לא נולד גאלוס ובערב שגילה שהוא גאלוס הוא בעט ובכה ואמר דברים איומים וקילל את הבית וקרא לכולנו מסריחים לכו להתאבד. ככה פשוט. אתה כזה ממורמר גאלוס לך תשכב עם נשים אמרתי לו והוא כמעט העיף לי את כל השיניים עד שהשתתקתי. גאלוס אחי רעב וצמא ועייף וחי לבדו ויוצא מדעתו וחבול ושרוט לא יודה שהיה רוצה להשיג לעצמו חיים שיש בהם אנשים. שקט. פני עצמו הם הפנים היחידים המביטים בו כשהוא מתגלח והוא נסער ומרבה להתגלח. כשהוא מתגלח הוא שר אף על פי שפיו חתום מחשש שייפצע.
גאלוס הוא אחי. אבי היה מכה אותו ואמי מפחד שיום אחד השניים האלה יהרגו אחד את השני רצתה לאשפז את גאלוס הקטן בבית משוגעים. מדוע את גאלוס שאלתי אותה הוא הרי לא מכה איש. גבר מפרנס לא זורקים מהבית אמרה אמא. וגאלוס אושפז.
אוי אני שונאת אותך צעקתי בקולות וגם אני חטפתי. אותי לא אישפזו כי ילדה מסוכן להוציא מהבית. גאלוס כל היום ברחוב. כפות הרגליים שלו קשות ויבשות כמו קרש. אני אחותו הדואגת סוחבת את גאלוס לאכול במסעדה מפוארת בשדרות רוטשילד. אבל קודם אני אומרת לו להתרחץ. זה שטויות הוא אומר לי. אני נקי. אני רק לא מסודר. נשים רוצות אותי גם ככה. ומה הן רוצות ממך גאלוס. את העתיד שאפשר להוציא מהגוף שלי הן רוצות הוא צוחק את צחוקו היפה כי גאלוס הוא הגבר היפה ביותר שרץ יחף בתל אביב מהבוקר עד הלילה וגם בלילה ועד הבוקר שוב.

כשגאלוס היה קטן לא היה אפילו ילד אחד שהסכים לשחק איתו. אי אפשר להבין איך רחוב שלם של ילדים עשו את המוות לגאלוס אחד קטן. הוא לא הכה ולא התווכח ולא גנב ולא בגד ולא בכה. כלום. והם היו כלבים רעים וחורשי רע והתעללו בו. אני דווקא פוצצתי כמה מהם ממכות אבל לא יכולתי לפוצץ את כולם כי היו לי חיים שהצטרכתי לחיות וגם אני חיפשתי לי חברים כי בני אדם צריכים חברים לדבר איתם ולדבר עליהם וללכת איתם וללכת מהם ועוד כמה דברים שאני לא זוכרת מה עוד עושים עם חברים כי אחרי הכול אני וגאלוס חולקים אותם גנים אבל אמא אומרת שיכול היה להיות יותר גרוע ואנחנו גם קוראים וכותבים בשבע שפות לא פחות. אבל אני לא יפה . זה מאד פוגע בי שאני לא יפה. גאלוס דומה לי. זה לא יאומן כמה הוא דומה לי והוא כל כך יפה. אמא אומרת שככה זה תמיד כשהבן יוצא יפה והאחות יוצאת דומה לו היא תמיד מאד לא יפה. אני גם שרה ורוקדת. אז מה. זה לא סימן לכלום. אף אחד לא רוקד איתי ואני לא שרה לאף אחד. גאלוס החכם אומר שחבל שלא נולדנו סתומים משהו כי אז לא היינו מחפשים הכרה כי לא היינו סופרים את הסביבה,כמו שאומרים.

הרגשתי שאם גאלוס לא ייצא  שנינו נמות.

יומנו של גאלוֹס  15.06.08

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על גאלוס

  1. מירה טנצר הגיב:

    שולמית, מרתק. אני אוהבת איך שאת משלבת כל מיני תובנות (הייתי אומרת: "שוזרת פניים") בתוך הסיפור. למשל "חבל שלא נולדנו סתומים משהו כי אז לא היינו מחפשים הכרה כי לא היינו סופרים את הסביבה". תודה. מירה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s