צילום תרפויטי

אמא ואניערבות הדדית. חלון תרפויטי. הצילום הזה מספר סיפור טוב. אימא ואני. "תְּמוּנָה שֶׁרָאִיתִי פַּעַם בְּסֶּרֶט וְשָׂמַחְתִּי אָז שֶׁכַּף יָדִי שְׁמוּרָה בְּנֶאֱמָנוּת" *. לא זכרתי את הצילום הזה. כמה בכיתי למראה הפרטים. מי צריך יותר מעדות מצולמת כדי לְהִוָּכַח שפעם האמינו בו. אבל זה רק צילום. שנייה על אדן חלון בחליפת מלחים. אימא הלבישה אותי יפה כל עוד הייתי חלק ממנה ואחר כך כבר לא. התחלתי לגדול. נהייתי אני. לא הצלחתי ללמוד. לא התחבבתי על ילדים בגילי והורי אוימו כי הייתי לפתע גוף קטן שמנהל חיים סודיים. נשלחתי ללמוד מקצוע. וכשהג'ל במוחי התייצב הפה התחיל לירות משפטים שגרמו מבוכה ולפתע ידעתי לקרוא והתחלתי לכתוב ולמרות שאבא קרא הרבה כתיבה נחשבה לסוג של בגידה וכיניתי את אבי ואמי "הורים ביולוגים" כי הייתי יהירה ועוד לא הבנתי שאין הורים אחרים ואלה חיי וזו הכתיבה שלי.

*"הייתי במצב רוח לקטוף פטריות" ע"מ 41 בספר "פחות מאמת אין טעם לכתוב" הוצ' ספרא 2013

פוסט זה פורסם בקטגוריה יחידת זמן, פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על צילום תרפויטי

  1. benziv הגיב:

    אני נהנית ממגע היד השמאלית שלך על כתפה של אימך. אני בטוחה שהיא הרגישה טוב עם זה. סוג של תמיכה. אהבה.

  2. 1haam הגיב:

    גם אני (אחרי שסיימתי להתהפנט ממראה פניה של אמך) רותקתי לידיים הקטנות שלך עליה. אמון קצר מועד

  3. "אמון קצר מועד" אמא יפה אמא לא מושגת.

  4. שילי הגיב:

    דמעות עלו בעיני למראה הצילום. ועל זה נאמר כמה חבל שאי אפשר להנציח את הרגע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s