לחם וזיכרון

André Fougeron (1913-1998 כֻּלָּם בַּחַיִּים הַבַּיִת עוֹד לֹא הָפַךְ לְמוּסַךְ אֲנִי בַּת אַרְבַּע
אִמָּא יוֹשֶׁבֶת עַל אַרְגָּז בַּמִּטְבָּח וּפוֹרֶסֶת לֶחֶם צָמוּד לֶחָזֶה
סַבָּא בֶּחָצֵר מְפַטֵּם אֲוָזִים וְתוֹלֶה לְיִבּוּשׁ עוֹר שְׁפַנִּים
דּוֹדִי הַצָּעִיר, תֵּשַׁע שָׁנִים מַפְרִידוֹת בֵּינֵינוּ, מִתְרוֹצֵץ בַּחֶדֶר
מִתְחַנֵּן לְמַחְבֶּרֶת לְסָבְתָא אֵין רֹאשׁ אֵלָיו וְלֹא פְּרוּטָה
הִיא צוֹלָה חֲצִילִים וְקוֹלֶפֶת יְרָקוֹת לַמָּרָק. אֲנִי יוֹדַעַת
שֶׁסָּבְתָא תִּשָּׁבֵר וַאֲנִי אֶגְנֹב לְדּוֹדִי אֶת הַמַּחְבֶּרֶת

 
 "למי אני כותבת לאמי אני כותבת ומי לא תקרא אמי לא תקרא"
 
André Fougeron 1913-1998
פוסט זה פורסם בקטגוריה יחידת זמן. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על לחם וזיכרון

  1. אמנון נבות הגיב:

    נפלא,שולמית.לא אכביר עוד מילים כי אין לי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s