הַיּוֹם אֲנִי רוֹצָה לְדַבֵּר בָּאַהֲבָה אֵיךְ בְּאֹפִי הַדְּבָרִים שֶׁבָּהּ יֶשְׁנָהּ שְׁפִיּוּת
אִמִּי לֹא קָרְאָה שִׁירִים גַּם לֹא שֶׁלִּי הָיָה מַשֶּׁהוּ בַּמָוֶת שֶׁהֶעֱבִיר אוֹתָם אֵלֶיהָ שָׁם עַל הַסַּף נָגְעוּ בָּהּ וְהִיא דִּבְּרָה בָּהֶם
"מרחק" הוצ' מסדה 1981
אני יודעת שזה מטורף לתלות שמלה פרחונית ליד שיר כזה
אבל הגיזרה הזו והפרחים האדומים, זה מה שהיא אהבה וזה
מה שהיא לבשה וככל שזה הביך אותי בילדותי זה יפה בעיני עכשיו.
בת חמישים ושתיים הייתה במותה ולא הספקנו להתיידד.
שולמית אפפל | Shulamit Apfel 
כמה יפה את כותבת. תודה.
תודה, ריגשת אותי
מקסים!!!