דמיונות ואלה בעקבותיהם

נאן גולדיןדִּמְיוֹנוֹת וְאֵלֶּה שֶׁיָּבוֹאוּ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם
צַלַּחַת בְּדִיל לִרְעֵבִים
וְחַיִּים כְּמוֹ נְיָר
חוֹתְכִים
אַל תִּצְפִּי לְיוֹתֵר מִמַּה שֶׁקִּבַּלְתְּ
מֻכְרָחִים לְלַמֵּד אוֹתָךְ לִכְתֹּב בְּיָדַיִם קְשׁוּרוֹת

צילום : נאן גולדין

על הספר "פחות מאמת אין טעם לכתוב"

המאמר של יצחק לאור

המאמר של אלי הירש

המאמר של יובל גלעד

המאמר של ענת לויט

פוסט זה פורסם בקטגוריה יחידת זמן. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על דמיונות ואלה בעקבותיהם

  1. וואו. גם על השיר וגם על הצילום של נאן גולדין. לא הכרתי אותו. אם היא לא נטרפת על ידי הספה אז לוע התנור יבלע אותה. ורק שתדעי שלנערה ללא הידיים מאוסף האחים גרים צמחו בסוף ידיים חדשות.

  2. היצירה כתיקון בסיפור של מישהו אחר
    תודה מרית

  3. מה שיפה אצל האחים גרים זה שהידיים לא צמחו אצל הנסיך המציל. הוא נתן לה ידיים מכסף. הם צמחו רק כשנדדה הלאה וחיה שבע שנים בחופש. זה כל מה שנחוץ…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s