ברמה של ראיית הנולד

המעלית לא עצרה. אחר כך ננעלתי באוטובוס. הנהג נסע במהירות ולא נֵאוֹת לעצור. לא הכרתי את הנוף. הייתי כמי שחייה אבדו. צעקתי עד שהחרשתי את אזני. חלמתי שאני מעירה את עצמי ורואה שעיני נפגעו מהלחץ. מאז שקמתי לא התעוררתי.  חוויתי מחנק ברמה של ראיית הנולד. ואז צילצול. אם המטלפן הזה ימות לפנַי אקרע מעליו את תכריכיו. שילמד לא להתעלל במשוררים. אני מתעבת את התכונה שעדיין מושרשת בי להביט לצדדים לבחון אם לא הפחדתי איש. אני מזהה בזה מורך לב ככותבת. אני מודה שאני חייבת להורי המתים את הפחד והאומץ. אילו לא כתבתי חיי היו המעלית שננעלתי בה. גם על המשכו של החלום עשיתי שעורי בית. ברת מזל שכמותי. יכולתי להיות סתת אבנים אבל זיכוני במידת הרחמים שמילים יעצבו את עולמי ומן הזכרון זיהיתי את מה שנועדתי להיות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על ברמה של ראיית הנולד

  1. Zvika Agmon הגיב:

    האם המספרת קיבלה, בסופו של דבר, את הטיפול הנחוץ?
    אני מודה שזה מפחיד קצת…
    תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s