הזרים

מחשבה כזו לא הייתה עולה בדעתי אמרה יולנדה סילבה גומז. התעוררתי בבהלה האור דלק בפרוזדור הרגשתי שאני לבד בבית ופחדתי לזוז. ניסיתי להרדם שוב ולא הצלחתי. התחלתי לשחזר את החלום. חשבתי שהוא יכול להיות התחלה של עלילה חדשה שאולי אשב לכתוב מיד כשהירח ישקע והשמש תעלה ועדיין לא זזתי. החלום היה מוחשי עד שכמעט יכולתי לשמוע את הנשימות של אחותי שהכניסה הביתה שתי גולגלות שהיו פעם ראשים של אנשים לפני שהפכו לצרור קטן מגולגל בסמרטוט.  יולנדה סילבה גומז הייתה מבועתת . הילדים היו בבית, אמרה, הזעקתי את המשטרה או שנדמה לי שעשיתי את זה. הנה עוד רגע, עבר לחש בראשי, ואני נפטרת מאחותי ונפטרת מהגולגלות רק אפתח את הפה ואתן להם את הצרור ונגמר הסיפור. במקום זה הכנסתי את שתי הגולגלות לקופסת נעליים והנחתי אותה בזהירות על המרפסת. לפתע היו כבר שוטרים בבית אבל לא מסרתי להם את אחותי. רציתי רק שילכו כי היה לי דחוף לרסס את הקופסא להרוויח זמן ולהרחיק את הרימות. לרגע לא ריחמתי על הגולגלות ולא ראיתי את האנשים שהם כבר לא יהיו. בינתיים כבר התאוששתי, ירדתי מהמיטה ומצאתי את גומז יושב וקורא תחת המנורה שהעירה אותי משנתי. הוא שמח לקראתי ומיד גילגל אלי את הסיוט שהעיר אותו עצמו. בבית היו זרים, אמר, ואת יולנדה סילבה גומז, אישתי, הסתובבת איתם בחדרים לא טרחת להציג אותי בפניהם והסתרת מפני שהבית הוצע למכירה.

יולנדה סילבה גומז*

Leonor Fini

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הזרים

  1. מרים דוד הגיב:

    אני רוצה להגיד …. אבל כבר אמרו את זה לפני – נהדר, מדהים והתמונה המצורפת…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s