קוֹלָהּ וּמַבָּטָהּ מְתֹאָמִים כְּמוֹ זוּג רַקְדָנֵי טַנְגּוֹ
בְּדִידוּת הִיא אָמָּנוּת וּשְׁלִיטָה
אֲנִי מְדַמְיֶנֶת שֶׁאֲנִי לֹא בָּעוֹלָם. הִיא אוֹמֶרֶת
וּמְגַדֶּלֶת סִפּוּרֵי מִטְבָּח וְלָשָׁה מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה
וְקִילוֹ פְּרִי עַל קִילוֹ סֻכָּר הוֹפְכִים רִבָּה
הַלֹּא הִגָּיוֹן הוּא שִׁירָה
הַכְּאֵב נֶעֱצַר כְּמוֹ הַנּוֹף בַּחַלּוֹן
הֶחְלִיפוּ אוֹתִי בְּאַחֶרֶת כְּשֶׁהָיִיתִי בְּהֵרָיוֹן, אָמְרָה
הָיָה קַר הַקַּיִץ חָבַשׁ גַּם הוּא עֲדָשָׁה אֲפֵלָה
אָסוּר לְהִתְאַהֵב בְּמַצְלֵמָה
אָסוּר שֶׁמַּשֶּׁהוּ יַפְרִיעַ לַכְּתִיבָה
בְּרוֹשִׁים מְלַוִּים אוֹתִי
לַאֲחוֹתִי
מָה הֵם חָשְׁבוּ לְעַצְמָם
כְּשֶׁהֵם שָׁתְלוּ הוֹסְפִּיס בִּשְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת
עמודים
-
תגובות אחרונות
- דורית ויסמן על המשפט הראשון חייב להיות אמת/שולמית אפפל
- שולמית אפפל על היתה לנו רבע שעה יפה
- dorit weisman על היתה לנו רבע שעה יפה
- דורית ויסמן על שירה סתיו : השיר לא עוזב. עשוי ללא חת
- sarit zamir-shafir על פעם אחת הוא ניסה פעם אחת הוא הצליח
קטגוריות
- Uncategorized (7)
- אות הדסון (116)
- אפריל יהודי (38)
- אקטואליה (56)
- בעתיד העבר יסתמן כאפשרות (7)
- המילים (98)
- העשירי (7)
- התרה (33)
- זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים (1)
- חישוקים (32)
- יבשת שבורה (2)
- יחידת זמן (147)
- כללי (3)
- מרחק (18)
- פחות מאמת אין טעם לכתוב (1)
- פרגמנטים (114)
- רשימות (87)
- תדמייני שאת כוכבת (1)
-
פוסטים אחרונים
ארכיון
כלים
כואב כמה שזה יפה, ויפה כמה שזה כואב.
אני אוהבת לפתוח את הבוקר כשאת על המסך שלי.
תודה שאת ישנך.
הכאב נעצר כמו הנוף בחלון. נורא ונפלא.
זה קשור לפאזל של ואן גוך מהשולחן?
אם זה לא היה כואב, זה לא היה כה יפה.
הוי כמה שזה מהמם
השורות שלך
והעצירות שלך
תמיד מרטיטות משהו. תמיד מושכות איתן, בחוט בלתי נראה אך מורגש, רגשות.
איך יתמקם אדם
בסיפור מיתולוגי
אם לא ינסח עצמו
לדעת. זה מכאיב
לפחות כמו ניתוח
לב פתוח ונפש מרטיטה
רוקדת טנגו מטורף
עם עצמה. מבשלת
ריבות, אופה עוגות
עוצמת עיניים, מנסה
להמתיק טיפה
עצב קיומי.
שולמית שולמית מן המיטב שקראתי
'קולה ומבטה מתואמים כמו זוג רקדני טנגו ואני לא יודעת מה זה אומר'. זה ככה כשאת כותבת.
לא חייבת למצוא חן. כמו אומרת לקורא-קח את זה ואם לא, אין לי בעיה. מה שנקרא reach and withdraw. זו הכתיבה שלך יקירתי, ואין שני לך. גם לא שניה. :)))
פינגבאק: Works I Enjoyed (August 2010) « Utopian Fragments
אני לא יודעת מה הם חשבו לעצמם כשהם שתלו הוספיס באמצע שדה של חמניות.
נפלא ומהפנט
כל משפט בטקסט הזה חודר כמו סכין ללב
מאיה, המייל ששלחתי לך אתמול הוא בהקשר לתגובתך כאן