העדרות

Marko Risovic8מסיבות שונות ומשונות לא ביקרתי בביתה החדש ועכשיו כשמת בעלה הייתי בטוחה שהיא תזמין אותי לראות את הדירה מהצד השני של הדלת אבל היא העדיפה לפגוש אותי בתל אביב.

קיוויתי לשבת אצלה על המרפסת לשתות תה ולבדוק אם רואים משם את פינת הרחוב ואת חנות הירקות המצוינת. יש לי עניין בפירות וירקות ואני מומחית באיתור ירקניות זולות בכל גוש דן. בשנים האחרונות אפשר לדעת ממני גם על מבצעים טובים של חומרי ניקוי ואני מתמצאת בשמות של רחובות מראשון לציון ועד נתניה וכל ומה שביניהם מהתקופה שהתחלתי לגלות עניין במפות עתיקות וספרות היסטורית.

יותר משרציתי לפגוש אותה רציתי לטעום שוב את עוגת התפוז שהיא הייתה אופה בדיוק כמו אימא שלה שהייתה סבתא שלי וגם היא נמנעה ממני.

באופן כללי החזקתי יותר מהצד של אמי למרות ששני הצדדים השאירו אותי לשבת בערב ראש השנה בתחנת אוטובוס ריקה עם תינוק עגלה וילדה בת שמונה.

שלושים שנה התחתנו אצלנו וילדו אצלנו והתגרשו ושוב התחתנו ועשו בריתות ובר מצוות ובת מצוות ופדיון הבן וחנוכות בית ואני הוזמנתי תמיד רק להלוויות שרובן תפסו אותי בשנים האחרונות כשאני בניו יורק ונרשמו אצלי תחת הסעיף היעדרות  מועדפת.

במשפחה שלי מתו כל כך הרבה קרובים עד שהיה נדמה שהם קמו וחיו ומתו פעמיים. בינתיים שוב התגלגלתי לניו יורק וחזרתי בחורף והפגישה נדחתה ואני חשבתי שטוב כי נקעה נפשי מעוד מחילה שמצפים ממני לתת למשפחה שעומדת בצפירה ומדליקה נרות ביום השואה ואותי מחו חיים. חארות. התקשרתי לדודתי. היא לא ענתה. הנה בא מוות, חשבתי. אחרי שבועיים קיבלתי את אחד מאותם  זימונים טלפוניים שכבר הכרתי.

תשעה באב היה יום חם במיוחד. הגעתי לבית הקברות בלי מים וחיפשתי מחסה. לא ידעתי שההלכה מתירה קבורה של בני זוג זו על גופת זה . עכשיו אני יודעת.

Marko Risovic

פוסט זה פורסם בקטגוריה יחידת זמן, פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על העדרות

  1. מיכאל ז. הגיב:

    "עוד מחילה שמצפים ממני לתת למשפחה שמדליקה נרות ביום השואה אבל מוחקת אותך בכל יום". איזה משפט נכון, מדוייק, כואב ובעיקר – אוניברסלי.
    כתבת נפלא, כמו גם הצילום למעלה.

  2. דפנה לוי הגיב:

    איך את מפרקת לאט ובשקדנות את פצצת האטום הזו שכולנו מכירים בשם משפחה

  3. גיורא פישר הגיב:

    כתוב מעולה. הצלחת להעביר את המסר בצורה צינית ולא מתבכיינת למרות הפרטים שוברי הלב

  4. שרון רז הגיב:

    זה בלאדי פטיש בראש, הדבר הזה, המשפטים הללו, היצירה הקטנה גדולה הזו, הולם, חזק, קטלני, מבריק
    ואגב גם אני נדהמתי רק לאחרונה לגבי הקבורה אחד מעל השני

  5. שוֹעִי הגיב:

    הי שולמית,
    תודה רבה. זה עדין, וסודק לב (למרות שכמו שדפנה ציינה את עוסקת פה בחומרים רדיואקטיביים). אבל ישנם דברים שאי אפשר לפרק, לשכוח, להשכיח, ולפעמים גם אי אפשר למחול. לדאבוני, קשה מאוד לצפות לכך שפרידה מאיזה אדם תביא לידי מיצוי את היחסים שהיו או שיכולים היו להיות עימו. תמיד יש איזה חסר מהותי, חוסר נחמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s