פדיקוריסטית מהגרי עבודה

גם אם מרחק הוא מוות קטן והקיום המועדף על אנשים שאינטימיות מפוררת אותם הייתי צריכה להישאר שם היא אומרת. החברה החדשה שלי כל כך בוטחת בעצמה שאני מתחילה לפקפק בעצמי. לא השגתי כלום מאז שאני כאן. שם לפחות היו לי יחסים טובים עם מזג האוויר. כתבתי שירים  ועשיתי אהבה על הגשר עד שהוא התפוצץ ואהובי כמעט קרע ממני את החצאית וגרר אותי אחריו לפני שהוא נפל לנהר ואחרי שחזרתי לנשום ברחתי. אז להתראות אירופה עכשיו  אמריקה.   זה הנאום היוגוסלבי הרגיל שלה. גם אני לא יותר טובה. אין לי מה לתרום לשיחה הזאת חוץ מאשר גם להתלונן קצת. היה הייתה לי סבתא שלא פחדה לא מהיטלר ולא מסטאלין אבל להניח כף רגל על אניה לקנדה היא כן פחדה. אז ככה בבושקה שלי. אם היית חוסכת מאתנו את הטעויות שלך הייתי גרה בחלק הזה של העיר וכותבת ספר על החיים החברתיים של הסנאים שהם נפוצים כאן כמו החתולים אצלנו והיה לי טוב כי לא הייתי מי שאני כי אף פעם לא רציתי להיות מי שאני והיה לי בשביל לנשום את האוויר בטמפרטורה הנכונה  וקור נעים כזה שווה לחיות בשבילו כמו בשביל אמנות אם אתה במקרה אמן. בינתיים אני פנויה לגעגועים  ולבדידות. הבנתי שזרות בשבילי היא בית אמתי ואני לא נבהלת ולא רצה מיד לחפש איזה מתג להדליק את האור ומה שהכי מפחיד את האחרים דווקא מרגיע אותי וכך בדיוק הרגשתי (אני מחליפה נושא) כשהכרתי את הזוג עם שני הילדים שעבר לדירה מלבנית כי הבועה התפוצצה בפרצוף והם היו צריכים לעזוב את הדירה המרובעת עם הגזוזטרה העגולה והבעל חתך לאשה את כרטיסי האשראי כי היא התמכרה לקניות ובמקום מוח יש לה עכשיו ספוג מחורר כמו למכורים רגילים ובעלה יושב במטבח עם המחשב הנייד שלו על רשת חברתית מהארץ ומספר לי שהוא סופר ואני אומרת להם איזה יופי של ילדים יש לכם אפשר לקבל סנדוויץ לא אכלתי מהבוקר ואני אוכלת את הסנדוויץ שהאישה  הכינה לי ומתבוננת בהיספנית שיש לה עוד רבע שעה עד השעה שהיא מסיימת את העבודה ואני אם היא הייתה עובדת בשבילי הייתי כבר משחררת אותה אבל הם סתומים בעצמם אז היא נשארת ומקפלת כביסה ומנשקת את הילד הקטן והולכת הביתה בדיוק בזמן. עשר שעות ביום היא מנקה אחרי מהגרי עבודה כמוה. עכשיו אני שומעת שהם מתגרשים ואולי גם רבים על מעט הכסף שנשאר כי על סקס אין מה לדבר זה נגמר כבר כשגרו בדירה המרובעת עם הגזוזטרה העגולה ועכשיו צריך שלמישהו יתחיל לכאוב בשביל הילדים כי אף אחד עוד לא התחיל לספר להם שעוד מעט חתיכות מהבית יתחילו ליפול גם  על הראש שלהם ובלי קשר אני נזכרת שמישהו סיפר פעם שקבוצת אנשים נכנסה למצוא מחסה במערה וכשלא נשאר די אוויר לכולם הראשונים להיחנק היו בעלי החיים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על פדיקוריסטית מהגרי עבודה

  1. חנוך גיסר הגיב:

    מהגר עבודה וותיק עצר נשמתו לאורך כל קריאת הפוסט.

  2. הר הקסמים הגיב:

    טקסט מהפנט… וכמה שורות שילכו איתי תמיד.

  3. bddaba הגיב:

    כאוב, כואב, עגום, מבריק

  4. מומלצי הבלוגוספירה הגיב:

    מעולה.
    תודה לך.

  5. עופר גורדין הגיב:

    שולמית היקרה – טוב שאת כותבת אחרת לא היה לי מה לקרוא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s