שוקולד

חיכינו לאוטובוס. היא קראה עיתון כל הדרך לעבודה. כשהגענו היא הניחה את השפתיים על המצח שלי כמו שהיא עושה תמיד כשנדמה לה שאני קודחת והיום אני לא קודחת ונשארת לחכות לה בגינה מתחת לבניין. היא עולה במעלית כדי לרדת על הברכיים כי כך היא רגילה לשטוף את הרצפות. אבל קודם היא פושטת את הבגדים ומניחה אותם על הכיסא ונכנסת לסמרטוטים ומתחילה עם המטבח. היא מבריקה את רצפת העץ ומוציאה את האשפה ויורדת עם הכביסה למרתף. היא חוזרת ומחלקת את זמנה בין ארבעה חדרים חלונות פנורמיים שתי אמבטיות ספריה עם הרבה אבק. היא יורדת למרתף ומעלה את הכביסה הביתה. עכשיו היא שותה קפה ומקפלת כביסה. אני לא יודעת על מה היא חושבת כשהיא עובדת. אני קופצת חבל ואחר כך נחה על הספסל ומחכה לה. שלוש שעות לא יותר, ככה היא הבטיחה. אם אני אתאפק ולא אתקשר אליה היא תביא לי שוקולד עטוף בנייר כסף צבעוני שיהיה לי מה ללקק ומה להראות לחברות שלי. ואז אני לא יודעת למה הרמתי את הראש וראיתי אותה עם עומדת בחלון. היא תמיד מושלמת בעיני ועכשיו היא גם יפה ומושיטה את הידיים קדימה ומחייכת את החיוך של סבלנות ילדה אני כבר יורדת ואז קופצת ומתרסקת לידי.