שוקולד

חיכינו לאוטובוס. היא קראה עיתון כל הדרך לעבודה. הגענו והיא הניחה את השפתיים על המצח שלי כמו שהיא עושה תמיד כשנדמה לה שאני קודחת והיום אני לא קודחת ונשארת לחכות לה בגינה מתחת לבניין. היא עולה במעלית כדי לרדת על הברכיים כי כך היא רגילה לשטוף את הרצפות. אבל קודם היא פושטת את הבגדים ומניחה אותם על הכיסא ונכנסת לסמרטוטים ומתחילה עם המטבח. היא מבריקה את רצפת העץ ומוציאה את האשפה ויורדת עם הכביסה למרתף. היא חוזרת ומחלקת את זמנה בין ארבעה חדרים חלונות פנורמיים שתי אמבטיות ספריה עם הרבה אבק. היא יורדת למרתף ומעלה את הכביסה הביתה. עכשיו היא שותה קפה ומקפלת כביסה. אני לא יודעת על מה היא חושבת כשהיא עובדת. אני קופצת חבל ואחר כך נחה על הספסל ומחכה לה. שלוש שעות לא יותר, ככה היא הבטיחה. אם אני אתאפק ולא אתקשר אליה היא תביא לי שוקולד עטוף בנייר כסף צבעוני שיהיה לי מה ללקק ומה להראות לחברות שלי. ואז אני לא יודעת למה הרמתי את הראש וראיתי אותה עם עומדת בחלון. היא תמיד מושלמת בעיני ועכשיו היא גם יפה ומושיטה את הידיים קדימה ומחייכת את החיוך של סבלנות ילדה אני כבר יורדת ואז קופצת ומתרסקת לידי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרגמנטים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על שוקולד

  1. שובר לב בוורטיקליות שלו וגם בזמנים.
    מה זה אות הדסון?

  2. תודה על הביקור מרית.
    אות הדסון הוא הסימון שלי לתקופת כתיבה בניו יורק ואחריה (פחות או יותר) כדי להקל עלי את מלאכת העריכה כשאחליט להוציא ספר.

  3. דפנה לוי הגיב:

    שנאמר: שובר לב, ומשאיר חריצים כל הדרך מהלב למטה.

  4. זה קשור איכשהו (בדרך פתלתולה ורופפת) לאות השני?

  5. נו מרית, גם את בורותי אין טעם להכחיש. זחלתי לגוגל להבין למה כוונתך ולצערי לא ידעתי כלל על קיומו של ספר בשם "אות השני".
    ההדסון היה הנוף הכי זמין שלי בניו יורק ואני חייבת לו הרבה אותיות. בכל מקרה "שוקולד" עבר קיטלוג ועכשיו מסתופף תחת הכותרת ב"פרוזה" ובינתיים למדתי משהו.

  6. דפנה יקירתי, את תראי עוד תצא לי קומדיה מכל זה

  7. זה ספר נפלא אבל בדרך שונה לגמרי מכתיבתך (הותורן למשל לא היה מוציא מזה קומדיה, בשום פנים). ובכל זאת שאלתי כי למילה אות אצלי במוח יש לינק לאות השני. זה ניצח אפילו את קין.

  8. לוטם חיון הגיב:

    ולכן אמשיך לנצח לקרוא לבגדים 'סמרטוטים' ולדעת שמדובר רק בפיסות בד נטולות משמעות.

    אהבתי את "מחלקת את זמנה בין ארבעה חדרים חלונות פנורמיים שתי אמבטיות והרבה אבק".

  9. גל. הגיב:

    "אנחנו מגיעות והיא מניחה את השפתיים על המצח שלי כמו שהיא תמיד עושה כשנדמה לה שאני קודחת והיום אני לא קודחת ונשארת לחכות לה בחצר מתחת לבניין." זיהיתי והרגשתי.

  10. עידית פארן הגיב:

    זה כמו שההומור השחור השתלט לי על הטראגי כשקראתי.
    כן, זה זה.
    האופק, ראיתי אותו, ושהלכת רחוק אחריו, זהו.
    בדיוק.

  11. את קופצת ונחה, היא קופצת ומתרסקת. ואחר כך זה ההפך. ובין מנוחה להתרסקות (כל התרסקות של האחר מרסקת אותנו בעצם) השוקולד הזה שמוציא מן הדעת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s