המרפסת

אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָשֵׂאת אֶת הָעֶרֶב הַזֶּה לֹא כִּי הוּא רַע יוֹתֵר אוֹ טוֹב כָּל כָּךְ

אֲנִי רַק עוֹמֶדֶת וּמְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ עִם הַפָּנִים לַפְּרָחִים בָּעֲצִיצִים שֶׁשָּׁתַלְתִּי

וְהַשָּׁמַיִם יֵשׁ לוֹמַר יָפִים מֵעַל הַמִּרְפֶּסֶת וַאֲנִי בְּשֶׁלִּי

תַּגִּיד, אֵין לְךָ זְמַן לָבוֹא

לְהַצִּיל אוֹתִי

פוסט זה פורסם בקטגוריה רשימות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על המרפסת

  1. שרון רז הגיב:

    קצר, חד וקולע כתמיד
    אין כמוך בתיאור האדם ביחסי זוגיות או עם עצמו, וזה תמיד עם עצמו בסופו של דבר

  2. שולמית אפפל הגיב:

    תגובותיךָ הן הסרגל הלירי שלי, תודה

  3. וגם עוד התפעמות קלה שעוברת בי מדברי שירה, שהם תמצית כל המילים.

  4. נפלא יקירתי
    או שהוא אלוהים או שהוא אלוהים

  5. שולמית אפפל הגיב:

    תודה

  6. שולמית אפפל הגיב:

    כרגיל הפגישות שלנו הן רק מחטף אבל הן תמיד משמחות אותי לגמרי

  7. חיבוק
    אחלה טשולנט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s