ממואר / פרידה מאהוב מת

Bruce Davidson
שתיים לפנות בוקר. אין לי מושג מדוע אני מקלידה את השם שיוביל אותי לפסק דין בעקבות אלמנה שתבעה חברת ביטוח זכתה וקיבלה שלושים אלף שקל ומשם אספה את עצמה והמשיכה בחייה.
אני בוהה במסך. לא צוין מתי הוא מת רק שמו וסוג הסרטן ופיזור הגרורות.  בשתיים לפנות בוקר לפי שעון ניו יורק  בעזרת מנוע החיפוש של גוגל  אני מוצאת את חיים כשהוא כבר מת. קראו לו חיים, ללא שם חיבה. הוא היה אהבתי הראשונה והשנייה והשלישית ובכלל. אלה שבאו אחריו נפלו לבור שכבר נפער.  אהבתי אותו עד שלא יכולתי לשאת את החיים בלעדיו. הייתי בת חמש  עשרה וחצי כשראיתי אותו ובעוד כמה ימים  כבר אדע את שמו ובסופשבוע אקרא לו כשהוא יחלוף ליד הקפה שלי באבן גבירול פינת דויד המלך. ואז ארגיש פעמונים בגוף. זה האיש שיציל אותי. חשבתי. רציתי. לא פחות.
כשדברנו טיפסנו כמו גלים אחד על השני. אין טעם לתאר את זה. גלים של פעם בחיים. עליתי גבוה ואחר כך טבעתי. הוא העתיק את שירי מטיוטה לכתב יפה. הוא אמר לי שאני משוררת ואני שמעתי בקולו. הייתי ילדה חשופה ופגיעה, עייפה אחרי שנים של עמידה על הרגליים ולא האמנתי שאלוהים סידר לי אושר כזה.  הוא לא רצה ממני כלום. הוא היה כמעט בן עשרים ושלוש  ואהבנו מאד.  אבל זה לא הלך. לא הלך לשום מקום. הוא רצה ללמוד בבצלאל. הוא רצה שגם אני אלמד. שאעשה בגרויות. נרשמתי שילמתי לא הבנתי מה רוצים ממני כל ערב אחרי יום עבודה עם דיסלקציה קשה וריכוז של צרצר, אז פרשתי.
עכשיו כבר הייתי לא ראויה.  חזרתי להיות הספרית. אימו הייתה לקוחה שלי והיא כמעט מתה כשנודע לה עם מי  הבן יחיד יפה שלה יוצא. בושה.  גועל נפש. היא  רגילה לדבר על אמנות אבל לא אתי. עם רוטמן. רוטמן היפה בחורה על רמה תלמד בסורבון ותצליח. יום אחד קיבלתי משלחת של אישה אחת שביקשה בשמו שאשכח ממנו. אני  לא הבנתי למה הוא ביקש דבר כזה. ולמה הוא שלח אלי אישה שמנה ששוכבת איתו.  זה היה מוזר. הפרה הזו ביקשה בשמו שאשלוט בזיכרון שלי. אולי אני רוצה למות אבל לא להרוס את הזיכרון שלי קודם.
בצאת ספרי הראשון, שנה אחרי מותי, נפגשנו. אחר כך התחתנו הוא עם אשתו אני עם בעלי ועוד כמה שנים סחבתי אותו כמו תא חי בשליה שלי עד שיום אחד הוא נפלט וכבר לא ארגיש כלום.
אחרי שנים הגעתי עם הצגת תיאטרון לעיר שלו. ליל שבת. הוא בא עם אשתו. זוג יפה. הוריו מתו. ממנו לא יצא כלום. הוא חרבן את כל העבודות שהוא תפס על הדרך. איש יפה מוכשר. אפס בהומור עצמי. וגם פחדן. מהכול הוא פחד. רבע שיר לא נשאר ממנו.
הלילה בניו יורק הוא שב אלי בעקבות נדודי שינה, אצבעות עצלות על המקלדת ומחסום כתיבה קשה שנפרץ סופסוף.

ניו יורק
02.09.07

נBruce Davidson

פוסט זה פורסם בקטגוריה רשימות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על ממואר / פרידה מאהוב מת

  1. אורי הגיב:

    פעם ראשונה שאני בא לבקר ובאמת יושב בסלון בנחת.

  2. תודה. ישבת בסלון כל כך בשקט. טוב שהיה לך מפתח. תבקר שוב בבקשה

  3. ישנו פזמון יפה ששמעתי ברדיו, והמילים פשוט אומרות שככל שאנו מתבגרים טוב שישארו לידינו אנשים שזוכרים אותנו כפי שהיינו בנעורינו. ואני תוהה כמה מאתנו זוכים לזה
    ותודה על רכות מילותיך אלי, חלי. שבת שלום

  4. אהוב ישן שדווקא ידעתי שמת עוד לפני שהמציאו בכלל את האינטרנט, שש – שבע שנים לפני שישבתי בכלל לראשונה מול מחשב. אין לך מושג כמה ממנו מצאתי באינטרנט. יש לתמנון המידע הזה דרך להשאיר את הזיכרון שלנו חי. למרות שכולנו נמות בסוף. תראי, גוגל שיחק כאן בתור הנצח של אהבה שכבר מתה מזמן. זה קצת מפחיד, אפילו…לא?

  5. נינה הגיב:

    ומעלה נשכחות
    (-:

  6. ואנחנו אף פעם לא נדע לזהות מתי להתראות הוא שלום

  7. מדי פעם חפשתי אותו באין קץ של הגוגל ודווקא באמצע הלילה בניו יורק עשיתי איתו את השיחה שהחזירה אותי לשלחן הכתיבה . אנחנו כאן בעידן מדהים ומה שנראה מפחיד לכאורה אולי לא השיב לי אהבה אבל כן החזיר לי את קולי

  8. תודה על קריאתך

  9. יודית שחר הגיב:

    היום אני יודעת שגבר שהלכתי ממנו, או שהלך ממני, היה צריך ללכת. מה שנקרא: זה לא היה הדבר הנכון.
    לכן אני אף פעם לא רוצה ללכת לאחור. אבל זה לא מונע ממני להתגעגע לעיתים.
    העניין הוא שלא מצאתי את הדבר הנכון ואולי אין בעולם בשבילי דבר כזה כמו אהבה נכונה.
    הכתיבה שלך מתנגשת במחשבות שלי מאמש.
    ועוד משהו, איך את מצליחה לכתוב עם דיסלקציה קשה?

  10. קודם כל תודה. על אהבה אני תמיד כותבת בגעגועים כי היא אף פעם לא בהשג ידי ממש. יותר משאני מבינה באהבה אני מבינה בכיסופים. בקשר לדיסלקציה: הגעתי לקריאה בגיל 13-14 ועד היום אני קוראת הרבה אבל לאט ולא שולטת בדקדוק וכותבת בשגיאות כתיב וכך נוצרה אצלי שפה מדויקת כל אות ממוינת כאורז. דיסלקציה זה לא כואב זה רק מעכב

  11. לא עכשיו הגיב:

    אם אכתוב לך מייל בעילום שם תספרי לי יותר על אהבה?

  12. קניתי את שפיותי באימהות ובכתיבה ואני יודעת באיזה מחיר אבל גם באיזה תודה, את תביני את תשובתי. עוד תאהבי יודית, תראי שכן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s