זה רק בגלל שחירבנו לי על הראש ואחר כך אמרו לי איזה כובע יפה נורא מתאים לך כובע. נכון. נורא מתאים לי כובע אבל אני לא צריכה כובע שהרכיבה וועדה. זה לא היה המנדט שהיא קיבלה. יש לי כובע אמיתי. בֶּרֶט. כובע עגול, שטוח וחסר שוליים, עשוי מאריג רך. אבל היום קשה והטקסט סתום. סתום בהגדרה. אני כותבת בשביל לזכור את ההרגשה. הזעם קדוש עלובים הקדושים. אני חווה היום זעם וחוסר אונים.

Alfred Stieglitz

אני לא יודעת אם דיבורים הם משחק מקדים לפני המלחמה הבאה אך בינתיים מנהיגנו ובנות זוגם מתלבשים יפה ושלובי יד באים עם הפמליה להבימה. עד כאן קולטורה. עוד מעט קט יעשו חלטורה מביכה בוושינגטון וניו יורק אטיאס שלנו ישאר איתנו ובחוכמה גלויה ימשיך לעשות מכולנו צחוק. חברים שלי במשרד השיכון כבר שנים אומרים לי שגונבים לילדים שלנו את העתיד והארץ והדירות. על זה אלתרמן היה אומר פעם גנבו לי בית אחר כך רחוב עכשיו גונבים עיר.
ויש מי ששקועים עמוק בחרא. לא בית ואִם בית אז שכור ואם לא שכור אז אצל ההורים ואם לא אצל ההורים ברחוב ועד שקופאים חולמים פעם יהיה לי כסף לכרטיס ושמלה שחורה קטנה ואצא לי בערב נעים לעונה לראות מה משמיצים כולם בהבימה החדשה.

גם אם הכל כבר נכתב מה שחלמתי היֹה היה : ישבתי עם דודתי בחדר מול החלון לא היינו צפויות למאום. לפתע התחלף האור מתכלת יום לשחור ודגים שעלו מן הים מילאו את השמים. ממבוך הגלים נמלטה חיה מיתולוגית קצה זנבה שנקרע היה להוכחה, מה שראיתי אכן קרה.
למדו את התינוקות שלכם לקרא ולכתוב ולשחות. ככל שיפחידוּ אותם בימים כן ידרשו להינצל בחלומות.

Michael Sowa

Filed under: אות הדסון ]]> http://shulamitapfel.wordpress.com/2012/01/25/%d7%a4%d7%96%d7%9e%d7%95%d7%9f/feed/ 4 shulamitapfel http://shulamitapfel.wordpress.com/2012/01/21/%d7%97%d6%b8%d7%a9%d7%81%d6%b7%d7%91%d6%b0%d7%aa%d6%bc%d6%b4%d7%99-%d7%a9%d7%81%d6%b6%d7%94%d6%b4%d7%99%d7%90-%d7%a9%d7%81%d6%b8%d7%a8%d6%b8%d7%94/ http://shulamitapfel.wordpress.com/2012/01/21/%d7%97%d6%b8%d7%a9%d7%81%d6%b7%d7%91%d6%b0%d7%aa%d6%bc%d6%b4%d7%99-%d7%a9%d7%81%d6%b6%d7%94%d6%b4%d7%99%d7%90-%d7%a9%d7%81%d6%b8%d7%a8%d6%b8%d7%94/#comments Sat, 21 Jan 2012 11:31:26 +0000 שולמית אפפל http://shulamitapfel.wordpress.com/?p=70000 ]]> הִיא דִּבְּרָה אִיטַלְקִית חָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא שָׁרָה
בִּשְּׂרוּ שֶׁקִּבְּלָה פְּרָס סִפְרוּתִי חָשׁוּב
פָּחֲדָה שֶׁהַחֲתוּלִים יִבְרְחוּ
וּמִהֲרָה לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת
מְאֻחָר, מִלְמְלָה
אוּלַי תְּוַתֵּר
לֹא תֵּלֵךְ
תִּמְנַע מֵעָצְמָה
מְבוּכָה
אֵין לָהּ שִׂמְלָה
כְשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע
תֵּצֵא לְהַדְלִיק נֵר
שַׁם תְּדַבֵּר

Imogen Cunningham

*
הם קרו מזמן
נכתבו לפני שלוש שנים
כבר אז גססו
היום חזרו אלי להגהה

*
הקשבתי לשעת משורר
נמרח על המילה נגיעה
מרטו לו את הנוצות מהתחת
עכשיו הוא מדבר דרכן מהגרון
אני מלחמה
היא על כאלה אמרה

*
קודם מתה סבתי ומרוב אהבה התפרקנו את סבא מצאו בעמידה גופו כבר התקשה כמו פסל בכיכר צ'אוצ'סקו בשנים האחרונות אף אחד לא בדק אצלו במקרר מה הוא אוכל מי שהיה צריך לסבול מזה גם הוא כבר מת אחר כך דודתי שדמתה לציור של טיציאן ובישלה ליתומים ברחוב גאולה אומרים שהרחוב התחרד ומזל שיש לכולם אבא בשמים אחר כך אמא ואבא ואחר כך אחותי שבימים הטובים שלה היא דמתה לקתרין דנב אחר כך דודי הטוב האהוב אחר כך דודתי השניה כל ילדותי נסענו אמי ואני לבית רומנו להעמיס שמאטעס ולשלוח אליה חבילות לרוסיה עד שעלתה אחר כך דודי שצעק עלי פעם בבית קברות כי במקום אחר כבר לא נפגשנו

*

בלי ציפור בחלון
על שיר היא יוֹשְׁבָה
וַתַחְתֹּם וַתִקְרָא לו קנאה

. Christien Peursum

נִדְמֶה הָיָה לָךְ שֶלּא דִּבַּרְתְּ עִם אִישׁ יָמִים אֲחָדִים אֲבָל קָרָאת לַיְּלָדִים לַשֻּלְחָן וְנִדְהַמְתְ מִן הַכּוֹתָרוֹת בָּעִתוֹן וּכְשֶעָנִית לַטֶּלֶפוֹן הֵגַבֵתְּ בְּהִתְרַגְּשוּת עַל יְדִיעָה כָּל שֶׁהִיא וְשׁוּב קָרָאת לַיְּלָדִים לַשֻׁלְחָן וְנֶחְבַּטְתְּ בַּמַּדָּף בַּנִסָּיוֹן לְהַשִׂיג אֶת הַהוֹרָאוֹת הַמְצוֹרָפוֹת לְקַרְטוֹן אַבְקַת הַכְּבִיסָה הַמַּהְפְּכָנִית וְאָז הִתְנַהַלְתְּ בִּכְבֵדוּת לַכּוּרְסָא שָׁם הִפְלִיא אוֹתָךְ עוֹצֶם הַכְּאֵב בַּסֵּפֶר שֶלְּפָנַיִךְ שָׁלוֹש שָנִים לֹא נָגַעְתְּ בְּסִפְרוּת חִיצוֹנִית וְלִפְנוֹת עֶרֶב שׁוּב הָיָה נִדְמֶה לָךְ שֶׁלֹּא דִּבַּרְתְּ עִם אִּישׁ יָמִים אֲחָדִים כְּשֶׁעָנִית לַטֶּלֶפוֹן שֶׁל סַאלִי-אַן שֶׁאָמְרָה:
"לא יוֹדַעַת מָה אִתִּי וּמָה אֲנִי רוֹצָה וַאֲנִי בִּכְלָל נִרְאֵית רַע"
וְלָקְחָה אֶת מַצָּבָה לַיָּם.
וְשָׁעָה אֲרֻכָּה קוֹדֶם חֲשֵׁכָה, בְּטוּחָה לְגַמְרֵי בַּיִּתְרוֹן שֶׁרָכַשְתְּ כְּשֶׁהִקְפַּדְתְּ עַל לְשׁוֹנֵךְ וְנִדְמֶה הָיָה לָךְ שֶלּא דִּבַּרְתְּ עִם אִישׁ יָמִים אֲחָדִים אַךְ הָיִית עֲדַיִן דַּי מְרֻכֶּזֶת לִקְרוֹא בִּיאוֹגְרַפְיָה עַל מַצָּבִים דוֹמִים, לֹא הִרְפֵּית
עַד שָיָרַדְתְּ מֵהַמִּטָּה וְצָנַחְתְּ יַצִּיבָה לְהַפְלִיא

 
Zinaida Serebryakova
ציור משנת 1917