אַהֲבָה בַּמִּדָּה שֶהָיִינוּ מִתְאַוִים לְהִתְאַמֵּן בָּהּ
אֵינָהּ בַּנִּמְצָא
לָכֵן כְּתִיבָה נִתְפֶּשֶׂת כְּאַסְפַּקְלַרְיָה לְחָסַך
וְהִיא נַעֲשֵׂית שָׂפָה
לַחַיִּים שֶׁהוֹשִיבוּ אוֹתָנוּ לַשֻּׁלְחָן
שֶׁלֹּא עַל מְנַת לְוַתֵּר לָהֶם
-
-
עמודים
-
תגובות אחרונות
-
Blogroll
-
קטגוריות
-
רשומות אחרונות
-
ארכיון
- פברואר 2012 (3)
- ינואר 2012 (9)
- דצמבר 2011 (8)
- נובמבר 2011 (6)
- אוקטובר 2011 (6)
- ספטמבר 2011 (5)
- אוגוסט 2011 (5)
- יולי 2011 (7)
- יוני 2011 (9)
- מאי 2011 (10)
- אפריל 2011 (8)
- מרץ 2011 (6)
- פברואר 2011 (8)
- ינואר 2011 (5)
- דצמבר 2010 (11)
- נובמבר 2010 (3)
- אוקטובר 2010 (11)
- ספטמבר 2010 (6)
- אוגוסט 2010 (8)
- יולי 2010 (5)
- יוני 2010 (5)
- מאי 2010 (7)
- אפריל 2010 (29)
- מרץ 2010 (2)
- פברואר 2010 (8)
- ינואר 2010 (2)
- דצמבר 2009 (11)
- נובמבר 2009 (8)
- אוקטובר 2009 (12)
- ספטמבר 2009 (6)
- אוגוסט 2009 (6)
- יולי 2009 (5)
- יוני 2009 (5)
- מאי 2009 (7)
- אפריל 2009 (5)
- מרץ 2009 (12)
- פברואר 2009 (9)
- ינואר 2009 (15)
- דצמבר 2008 (15)
- נובמבר 2008 (10)
- אוקטובר 2008 (31)
- ספטמבר 2008 (21)
- אוגוסט 2008 (14)
- יולי 2008 (6)
- יוני 2008 (1)
- מאי 2008 (2)
-
כלים
תגובות
שולמית תודה;
אמנם, כן. ויפה אמרת את זה.
יפה אמרת. תודה.
כתיבה – ואמנות בכלל – השלמה ופיצוי לחיים שחסרים את ה'שלמות' שאנו מתאוים לה
מדויק עד עצירת נשימה. תודה שולמית.
(…ואצלי כתבתי פעם: הכתיבה היא מה שמחזיק את התפר בין האין והיש).
מדויק כל כך מדויק,
תודה שולמית.