*
קראתי ספר
שיגעון כתב אותו
בפנים אין די חדרים לכולנו
*
הם קרו מזמן
נכתבו לפני שלוש שנים
כבר אז גססו
היום חזרו אלי להגהה
*
הקשבתי לשעת משורר
נמרח על המילה נגיעה
מרטו לו את הנוצות מהתחת
עכשיו הוא מדבר דרכן מהגרון
אני מלחמה
היא על כאלה אמרה
*
קודם מתה סבתי ומרוב אהבה התפרקנו את סבא מצאו בעמידה גופו כבר התקשה כמו פסל בכיכר צ'אוצ'סקו בשנים האחרונות אף אחד לא בדק אצלו במקרר מה הוא אוכל מי שהיה צריך לסבול מזה גם הוא כבר מת אחר כך דודתי שדמתה לציור של טיציאן ובישלה ליתומים ברחוב גאולה אומרים שהרחוב התחרד ומזל שיש לכולם אבא בשמים אחר כך אמא ואבא ואחר כך אחותי שבימים הטובים שלה היא דמתה לקתרין דנב אחר כך דודי הטוב האהוב אחר כך דודתי השניה כל ילדותי נסענו אמי ואני לבית רומנו להעמיס שמאטעס ולשלוח אליה חבילות לרוסיה עד שעלתה אחר כך דודי שצעק עלי פעם בבית קברות כי במקום אחר כבר לא נפגשנו
*
בלי ציפור בחלון
על שיר היא יוֹשְׁבָה
וַתַחְתֹּם וַתִקְרָא לו קנאה
תגובות
הלחוד והביחד.
כתיבתך פיסגתית. אין ספק!
יש גחלים מתחת למילים שלך שולמית
תודה, שולמית.
השקעת אותי במחשבות.
כמי שעדיין מקווה שיצמחו לה נוצות על התחת אין לי אלא לקנא ביכולתך לזקק מילים.
משובח. נקודה.
איך נאספו בשיר אחד מקוריות, הפתעות, שינויי סגנון, סיפורי ילדות ובגרות ומעל לכל – גאונות?!!
תודה שולמית, מאד נהנית משירייך
שולמית תודה;